16-17 / 68
יוקרה על גבול גבעתיים-ת"א
מיקוםמנצח
*
5677
w w w . m i s h a b . c o . i l
, גבעתיים)על גבולת”א(
11
משרדהמכירות: רח’ ערבי נחל
אכלוס
מיידי
חד', מיני פנטהאוזים ופנטהאוזים
5
נותרו
*
מנוי שנתי לאופרה מתנה לרוכשים!
על גבול תל-אביב, מרחק דקות נסיעה
מלב מוקדי התרבות של העיר ובמחיר
שלא תמצאו במקום אחר ממתינה לכם
חווית המגורים האורבנית המושלמת.
ההדמיה להמחשה בלבד.
* ההטבה בהבאת מודעה זו, כפוף לתנאי החברה, החברה רשאית להפסיק את המבצע בכל עת.
16
www.israel-opera.co.il שעות ביממה
24
או
03-6927777
רכישת כרטיסים
הסימבוליזם של גתה דרך עיניו של סטפנו פודה
פאוסט
של גתה הוא הבסיס הספרותי לאופרה שכתב שארל גונו תחת אותה כותרת.
פאוסט
המחזה המונומנטאלי
פאוסט הוא “כל- אדם”. הוא מסמל בעיניו של גתה את היתרונות והחסרונות האוניברסאליים של האנושות
כולה ולכן הסיפור שלו הוא למעשה סיפורו של הקיום האנושי. המחזה הוא מסה פילוסופית-הגותית
שמאופיינת, בדומה לטרגדיות היווניות, במימד אלגורי ולכן אינה מצטיינת באחידות עלילתית או סגנונית. גונו
היה מודע לכך ולכן ניסה יחד עם הליברטיסטים שעבדו עימו לעבד את המחזה לסיפור פשוט יותר – ניסיון
שלעתים נתפס על ידי הקהל ככושל. ייתכן וזו הסיבה שסטפנו פודה, במאי ההפקה באופרה הישראלית, בחר
להתחבר למהותו של המחזה המקורי ולהתמסר לסימבוליזם של גתה.
פאוסט - זקן מלומד שהקדיש את כל חייו לעולם הדעת - מבכה על כך שכילה את ימיו בלימודים ולא חווה
את הנאות החיים השמורות לשנות הנעורים. מפיסטופלס (השטן) מבטיח לו שיהפוך אותו שוב לעלם צעיר
בתמורה לנשמתו. מפיסטופלס “משדך” בין פאוסט ובין מרגריט - הקורבן העיקרי להידרדרות המוסרית
שפאוסט חווה יחד עם ידידו החדש. מרגריט הופכת מנערה נאיבית וטובת לב לאם עזובה, מנודה חברתית
שנאלצת לרצוח את בנה ומסיימת את חייה בבית הכלא לאחר שנטרפה עליה דעתה. פאוסט – הגיבור הטראגי
האולטימטיבי – אמנם זוכה לחנינה, אך מקבל את העונש הנורא ביותר: חיים שלמים של הכאה על חטא.
סטפנו פודה משתמש בכל הכלים האומנותיים שבידו (תאורה, תפאורה, כוריאוגרפיה) במטרה לבטא את
פרשנותו לסיפורו של פאוסט: טבעת הענק שמלווה את האופרה מסמלת את המעגליות האינסופית של החיים
ושל המוות. כשפאוסט צועד מחוץ לטבעת, הוא מצליח – גם אם באופן רגעי בלבד – לנצח את הזמניות שלו
עצמו. כאשר הטבעת קורסת סביב מרגריט רגע לאחר דואט האהבה שלה עם פאוסט, אנו מבינים שהאידיליה
הרומנטית לא תחזיק מעמד ושהסוף קרב, עבורה ועבור פאוסט. התפיסה האובססיבית של פאוסט את הזמן
החולף מועברת לקהל דרך שעונים בתצורות שונות שמעצימים את תחושת הדטרמיניזם החונק בו שרוי
פאוסט. ריקוד הואלס המסורתי של אנשי הכפר מוחלף בכוריאוגרפיה אגרסיבית וגרוטסקית שמשקפת את
אחיזתם המפלצתית של פאוסט ומפיסטופלס באנשי הכפר.
של פודה, שהצפייה בו אינה שגרתית. אנו
פאוסט
אלו הן רק מספר דוגמאות שממחישות את הלך הרוח של
אמנם צופים בסיפורם של פאוסט, מפיסטופלס ומרגריט - אך מרכז הבמה (תרתי משמע) נתון למוסר ההשכל
ולעולמן הפנימי של הדמויות. בכך שפודה מציף את הבמה ב”תת מודע” של הסיפור, הוא יוצר חוויה אופראית
מורכבת ומעניינת ומעניק פרשנות חדשה למחזה של גתה ובו בזמן למדיה האופראית עצמה.
אופרה