סלומה

לאור הירח הנוצץ בחצר ארמונו של הורדוס במדבר יהודה, מהרהר מפקד השומרים נרבוט ביופייה של הנסיכה סלומה (שלומית). אחד הנערים המשרתים מזהיר אותו כי מבטיו מעוררי הכוונות בנסיכה מוגזמים ביותר ושסופם יהיה בכי רע. קולו של הנביא יוחנן (המטביל) עולה ובוקע מתוך בור עתיק בו הוא מוחזק כאסירו של הורדוס. יוחנן מנבא על בואו של ישו והחיילים מתווכחים על דבריו ואף ביחס למידת קדושתו. לפתע מגיעה סלומה עצמה שעזבה במהירות ובשאט נפש את המשתה, מכיוון שמבטי הזימה של הורדוס באורחיו הבעיתו אותה. קולו של יוחנן מהדהד במרחבי הליל וסלומה, המוקסמת מהקול, מחליטה כי עליה לראות את האיש. היא מצווה על החיילים להעלות את האסיר ולהביאו אליה וכאשר הם מסרבים להפר את צו הורדוס האוסר על כך, היא מפתה את נרבוט לעשות זאת למענה.
יוחנן מוצא ממקום מאסרו, אך סלומה כלל אינה נרתעת מהנביא הזועם. להיפך - היא נמשכת לקולו, למבט המוות המרחף מעל פניו ולמבטיו הסגפניים. יוחנן דורש ממנה כי תביע חרטה על ההתנהגות המופקרת של אמה, אך היא לעומת זאת אומרת כי היא פשוט חייבת לגעת בבשרו הלבן של הנביא, לחוש את שערו השחור הזורח ולנשק את שפתי השני שלו. יוחנן מוקיע אותה אבל סלומה אינה מסוגלת עוד לשלוט בתשוקתה. נרבוט נבהל מהמהומה שהוא גרם לה, רוגז על כך שסלומה כלל אינה שמה לב אליו ודוקר עצמו למוות. סלומה ממשיכה להתחנן בפני יוחנן כי יתיר לה לנשק אותה, אך הוא זועק: "בת מופקרת, לכי ובקשי חרטה." סלומה חוזרת על דרישתה אך יוחנן מקלל אותה ושב למקום מאסרו.
הורדוס מגיע, כאשר כל אורחיו בעקבותיו, ומחפש באופן אובססיבי אחר סלומה. אשתו הרודיאס מלאת קנאה ומאשימה את הורדוס כי הוא נועץ מבטי זימה בבתה. הורדוס מציע לנסיכה אוכל ויין אבל היא דוחה אותו. האשמותיו של יוחנן שבות ועולות מהבור וכאשר הרודיאס מבקשת מבעלה שייפטר מהנביא על ידי כך שימסור אותו ליהודים, פורץ לפתע ויכוח תיאולוגי בין היהודים האורחים במשתה שנושאו קיום טוב ורוע בעולם. שני נוצרים מנצרת מגיעים ומספרים על הנסים אותם עשה ישו וטוענים כי המשיח הגיע. יוחנן מקלל פעם נוספת את רשעותה של הרודיאס הצורחת ודורשת כי ישתיקו אותו.
לפתע מבקש הורדוס מסלומה כי תרקוד בפניו, אך זו מסרבת בעידודה של אמה. רק כאשר הורדוס נשבע שהוא יעניק לה את כל מה שתבקש ממנו, סלומה נענית כשהיא מתעלמת מתחינותיה של אמה. סלומה רוקדת את ריקוד שבעת הצעיפים בפי הורדוס. הורדוס מבקש ממנה כי תדרוש את גמולה וסלומה דורשת את ראשו של יוחנן מונח על טס מכסף. הורדוס נבעת, אבל הרודיאס מאושרת כשהיא בטוחה שסלומה עשתה זאת בכדי לנקום את נקמתה שלה. הורדוס מציע לסלומה יהלומים יקרים מפז, טווסים לבנים נדירים, כל מה שתרצה, אך היא אינה מוותרת על דרישתה המקורית - ראשו של יוחנן, ולבסוף לא נותר להורדוס אלא להסכים.
סלומה מחכה בציפייה דרוכה ומחכה לשמוע את קולות ההוצאה להורג, אך הכל שקט. ברגע בו היא עומדת לשלוח חיילים נוספים אל הבור, מזדקרת זרועו של התליין כשהיא נושאת את ראשו של יוחנן. סלומה חוטפת את הפרס שלה ובתשוקה עזה שרה ליוחנן כאילו הוא עדיין מסוגל לשמוע אותה. "מסתרי האהבה, גדולים ממסתרי המוות." סלומה מנשקת את הראש הכרות באקסטזה. הורדוס מצווה  להרוג את סלומה וחייליו מבצעים את הפקודה.