העלילה מתרחשת בספרד ובאיטליה באמצע המאה השמונה-עשרה
מערכה ראשונה
ביתו של מרקיז קלטראווה בסוויליה
המרקיז מברך את בתו, לאונורה, בברכת ליל מנוחה ומביע דאגה ממצב רוחה העגום ופרש לחדרו. לאונורה מאוהבת בדון אלווארו, בן פרו שדם אצולת האינקה זורם בעורקיו, ומתעתדת לברוח עימו. אביה, שגזעו ומעמדו של אלווארו נחותים בעיניו, אסר עליה להינשא לבחיר לבה. המרקיז עוזב, ושפחתה של לאונורה, קורה, פותחת מיד בהכנות לבריחה המתוכננת. אלווארו יקר ללבה של לאונורה והיא רוצה להינשא לו, אך עם זאת היא אוהבת את אביה ויודעת כי אף הוא אוהב אותה. היא שרויה בחבלי התלבטות נוראה, אך קורה מזכירה לה את התוצאות הרות האסון שיהיו מנת חלקו של אלווארו אם תיטוש אותו כעת. קול דהרת סוסים מבשר את בואו של אלווארו, המטפס ונכנס לבית דרך החלון. אלווארו קצר רוח. הוא דוחק בלאונורה ומבקש כי ימהרו לצאת, אך נפשה של לאונורה עודה מסוכסכת והיא מבקשת כי יידחו את הבריחה ביום נוסף. אלווארו חושד בלאונורה כי אהבתה אליו דעכה, אך היא מפריכה את חשדותיו ומצהירה בלהט על רגשותיה, והשניים פונים לצאת. קול צעדים נשמע לפתע ואלווארו שולף את אקדחו. המרקיז נכנס, עולב באלוואורו ומזמינו לדו-קרב. אלווארו מסרב וזורק את אקדחו, אך הכדור שבקנה נפלט ופוצע את האב פצעי מוות. בנשימתו האחרונה מקלל המרקיז את בתו, הנמלטת עם אלווארו.
מערכה שנייה
תמונה ראשונה
הפונדק בהורנצ'ואלוס, כעבור שמונה-עשר חודשים
חבורה של נהגי-פרדות, חיילים שערקו, סטודנטים ונשותיהם מבלה את הזמן בנעימים בפונדק שבהורנצ'ואלוס. כולם מתיישבים לארוחת-הערב, ו"אחד הסטודנטים" (אחיה של לאונורה, דון קרלו די ורגס, בתחפושת) מברך על המזון. דרכיהם של לאונורה ושל אלווארו נפרדו בליל בריחתם. כל אחד מהם חושב את האחר למת, אך קרלו יודע כי שניהם בין החיים והוא נחוש בדעתו למוצאם ולנקום את מות אביו ואת העוול שנעשה למשפחתו. בעוד מוסיקת הריקודים מוסיפה להתנגן ברקע נכנסת לאונורה, המחופשת לעלם, כבת/בן חסותו של הרוכל טרבוקו. בהיכנסה לחדר היא מזהה את אחיה ונרתעת. פרציוזילה, צוענייה צעירה, מדרבנת את הבחורים להצטרף למלחמה בגרמנים ונאותה לקרוא את עתידם. היא מנבאת עתיד קודר לקרלו, שחזותו מעוררת את חשדה. תפילת צליינים נשמעת ברקע, בעוד לאונורה פונה למרומים בתחינה לחסד אלוהי. הצליינים עוזבים את המקום, וקרלו מנסה לדלות מטרבוקו פרטים אודות חברו למסע. הדבר לא עולה בידו; אדרבה, הוא נקרא לספר על עצמו בפני החבורה כולה. הוא אומר ששמו פרדה, ומספר לקהל מאזיניו כי הוא סטודנט המסייע לידיד לעלות על עקבותיהם של אחותו ושל אהובה, אשר, לדבריו, חזר למולדתו, לאמריקה. דבריו מגיעים לאוזניה של לאונורה, והיא מבינה כי אלווארו חי וחשה עצמה נטושה ונבגדת. עליצותם של האחרים עומדת בעינה; הם נפרדים אלה מאלה בשמחה ופורשים למיטותיהם.
תמונה שנייה
בשערי מנזר המדונה של המלאכים
לאונורה מבקשת לה מקום מחסה בו תוכל לכפר על חטאיה בבדידות. היא קרבה לשערו של מנזר ומצלצלת בפעמון. מליטונה, נזיר פרנציסקני, פותח את השער. באי-רצון ובחוסר חשק הוא נעתר לבקשתה ומסכים לקרוא לאב המנזר, המגיע ומשלח את מליטונה לדרכו. כשהם נותרים בגפם, חושפת לאונורה את זהותה בפני אב המנזר ושוטחת בפניו את רצף האירועים שהביאוה אליו. הוא מציע לה להצטרף למנזר, אך היא דוחה את הצעתו ומתעקשת לחיות חיי פרישות בבדידות מוחלטת. אב המנזר מסכים לבסוף להובילה למערה סודית בהרים. הוא אומר כי את כל מחסורה יספק רק הוא לבדו, ומוסיף ומדגיש שבפעמון שבמערה עליה לצלצל רק בשעת סכנה גדולה. הנזירים מתקבצים, ואב המנזר אומר להם כי נזיר מתבודד יתגורר מעתה במערה הקדושה וכי אל לו לאיש להפר את בדידותו. הכל מקללים את מי שיעז לעשות כן וחותמים במזמור למדונה של המלאכים
מערכה שלישית
תמונה ראשונה
שדה-קרב בצפון איטליה, 5 שנים מאוחר יותר
דון אלווארו התגייס לשורות הצבא הספרדי בזהות בדוייה, כקפטן דון הררוס, ושמו כבר הולך לפניו כגיבור-חייל. הוא מקונן על מר גורלו ומבקש כי לאונורה, אותה הוא חושב למתה, תשפיל אליו מבט של חסד ממרום. קריאות לעזרה קוטעות את מחשבותיו והוא יוצא לברר מה ארע. הוא שב ועימו קרלו (הפעם מחופש לשלישו של גנרל ספרדי), אותו חילץ מידי מרצחים. השניים מציגים את עצמם זה בפני זה בשמותיהם הבדויים ונשבעים זה לזה אמוני נצח. קריאות רמות מבשרות על התחדשות הלחימה, והם ממהרים לצאת לשדה הקרב.
תמונה שנייה
הקרב מתחדש; אחד החובשים הצופים בו מתאר את מהלכו. הצבא הספרדי-איטלקי מנצח, אומנם, אך במהלך הקרב נפצע אלווארו/הררוס פציעה קשה. קרלו מצילו ממוות ומבטיח לו כי יעניק לו את אות מסדר קלטראווה. אלווארו רוטט מזעם למשמע השם, והדבר לא נעלם מעיניו של קרלו. אלוואורו נותן בידי קרלו מפתח לתיבה ובה מכתבים שעליו לשרוף אם אלווארו ימות מפצעיו, על-מנת שיישמרו כבודו ואלמוניותו. כשהוא בגפו, נזכר קרלו בתגובתו של אלווארו למשמע השם קלטראווה ועולה בו החשד שמא ידידו החדש אינו אלא אהובה של אחותו. הוא חש פיתוי עז לקרוא במכתבים, אך נקיפות כבוד מונעות זאת בעדו. ואולם בפותחו את התיבה הוא מגלה בה דיוקן של אחותו. באותו הרגע ממש מודיע החובש כי אלווארו יצא מכלל סכנה. קרלו מאושר: עתה יוכל לנקום את נקמתו.
תמונה שלישית
מחנה צבא
המחנה נמלא חיילים, צוענים ורוכלים. פרציוזילה חושפת עתידות וטרבוקו מציע את מרכולתו לכל חפץ. למקום מגיעה חבורת קבצנים שהמלחמה נשלה אותם מרכושם ובעקבותיה חבורה של מגוייסים מוכי גורל, אך פרציוזילה ובני חבורתה מרוממים חיש מהרה את מצב-הרוח. מליטונה מופיע ונוזף בהם על התנהגותם המופקרת. כעבור זמן מה קצה נפשם של החיילים במליטונה ובנאום המוסר שלו והם מסלקים אותו מהמקום, בעוד פרציוזילה סוחפת את הכל בשיר ניצחון.
אנשי משמר מסיירים במחנה. קרלו בא לאוהלו של אלווארו, אשר החלים כליל מפציעתו, קורא לו בשמו האמיתי ואחר חושף בפניו את זהותו שלו. אלווארו מנסה להסביר לקרלו כי אינו אשם במותו של המרקיז וכי לאונורה חפה מכל חטא, אך נסיונות השכנוע שלו עולים בתוהו. קרלו מגלה לאלוואורו כי לאונורה חיה ומזמינו לדו-קרב. אלווארו, המאושר לגלות כי אהובתו בין החיים, ממאן, אך משקרלו מאיים לשפוך חמתו על שני האוהבים גם יחד, הוא נענה להזמנה. הם מתחילים בקרב, אך אנשי המשמר מפרידים ביניהם וגוררים את קרלו מן המקום. אלווארו מחליט לחיות חיי פרישות ולבלות את שארית ימיו במנזר.
מערכה רביעית
תמונה ראשונה
מנזר המדונה של המלאכים, כעבור חמש שנים
מליטונה מחלק מרק לנזקקים. אב המנזר קורא לנהוג בעניים האומללים בחסד וברחמים, אך סבלנותו של מליטונה פוקעת והוא משלחם לדרכם. קרלו עלה על עקבותיו של אלווארו - שהיה לנזיר באותו מנזר שבסביבותיו חוסה לאונורה והמוכר כעת לכל כאב רפאלה - והוא מגיע למנזר ודורש לראותו. אלוואורו מופיע וקרלו מזמינו לדו-קרב. אלוואורו מציע כי ישלימו, אך קרלו עולב בו בדברים על מוצאו המפוקפק ואלווארו נענה לאתגר. השניים עוזבים את המנזר בסערה לדו הקרב.
תמונה שנייה
עמק ליד מערת המסתור של לאונורה
לאונורה, הכמהה למנוחה שבמוות, שבה והוגה את דבר אהבתה לאלווארו ופונה למרומים בבקשה כי יעניקו לה שלוות נפש. מאבקם של קרלו ואלווארו הובילם אל המתלולים שבקרבת משכנה המבודד. משק החרבות מגיע לאוזניה של לאונורה והיא ממהרת להסתתר במערה. אלווארו פוצע את קרלו פצעי מוות וחש למערה, בבקשו כי הנזיר המסתורי יברך את הגוסס. לאונורה ואלווארו מזהים זה את זה. אלווארו מספר לה על אשר אירע, והיא רצה החוצה כדי לאמץ אל לבה את אחיה הנוטה למות. בכוחותיו האחרונים נועץ בה קרלו את חרבו. אב המנזר מגיע למקום לאחר ששמע את צלצול פעמונה של לאונורה הקורא לעזרה. הוא מורה לאלווארו לחדול מלקלל את גורלו ולהיכנע לרצון האל. לאונורה מפצירה בו אף היא כי יעשה כן. בעודה נופחת נשמתה חש אלווארו כי עתה נגאלה נשמתו.
