לה גאזטה La Gazzeta02

    מעגנון ועד לוין

    יום 
    תאריך 
    שעה

    מעגנון ועד לוין
    לציון שנת ה-30 לאופרה

    בכורה עולמית לשתי אופרות ישראליות קצרות בערב אחד המפגיש על הבמה שניים מענקי הספרות הישראלים בסגנונות מוסיקליים מגוונים ומרתקים.

    "שתי אופרות ישראליות מקוריות בבכורה זו סיבה למסיבה, וכשזה מוצלח - החגיגה כפולה..." (יון פדר, ynet)

    "שתי אופרות ישראלית בנות זמננו, על פי יצירות ספרות של שני גאונים, הן אמירה פוליטית אמנותית נוקבת ומצמררת על עצמנו. חשוב ונפלא, בכל הפרמטרים..." (, הארץ)

    "החיבור בין "האדונית והרוכל" של עגנון ל"שיץ" של חנוך לוין יוצר מופע אופראי מוצלח שעוסק בבשר כמוטיב מרכזי..." (טלי לטוביצקי, עכבר העיר)

    הפקה חדשה | השירה בעברית

    האדונית והרוכל


    אופרה מאת חיים פרמונט
    ליברית מאת צרויה להב לפי סיפור של שי עגנון

    מנצח איתן שמייסר
    במאי עידו ריקלין
    מעצב תפאורה    אלכסנדר ליסיאנסקי
    מעצב תלבושות אורן דר
    מעצב תאורה אבי יונה בואנו (במבי)
    כוריאוגרף יורם כרמי


    סולנים:

    האדונית עידית זמיר
    הרוכל             גיא מנהיים

    שחקנים: יגאל ברנר, ציון חורי, עופר פלדמן
    מחליף: יואב גרינברג

    שיץ


    אופרה מאת יוני רכטר
    ליברית מאת חנוך לוין בעריכת מולי מלצר

    מנצח איתן שמייסר
    במאי עידו ריקלין
    מעצב תפאורה    אלכסנדר ליסיאנסקי
    מעצב תלבושות אורן דר
    מעצב תאורה אבי יונה בואנו (במבי)
    כוריאוגרף יורם כרמי

    סולנים:

    פפכץ  נח בריגר
    צשה אירה ברטמן
    שפרכצי        יעל לויטה
    צ'רכס עודד רייך

    שחקנים: יגאל ברנר, ציון חורי, עופר פלדמן
    מחליף: יואב גרינברג

    יום           תאריך         שעה           סיורים     טוקבקים
    שישי      3.7.15     13:00  
    מו"צש 4.7.15 21:00
    *שני 6.7.15 20:00
    שלישי 7.7.15 20:00 18:30 מיד עם סיום המופע
    חמישי 9.7.15 20:00 18:30 מיד עם סיום המופע
    שישי 10.7.15 13:00

    * פרמיירה - שני 6.7.15 בשעה 20:00
    ** לקראת בכורה - שבת ה-27.6.15 בשעה 11:00
    *** כשעה לפני כל מופע תתקיים הרצאה

    אצל איש העסקים פֶפֶכְץ שיץ ואשתו צֶשָה אוכלים טוב, אבל בני הזוג המזדקנים קצרי-רוח לראות את שְפְּרָכְצי, בתם הבוגרת, מתחתנת ומביאה נכדים; הבת, מצידה, רוצה להיפטר מהוריה כמה שיותר מהר, ומשתוקקת בעצמה למצוא לה בעל, גבר שתוכל לתלות עליו את חייה. על רקע האמרת מחירי הבשר יוצאת שְפְּרָכְצי לבלות בחוץ, לנסות שוב את מזלה, ופוגשת את צָ'רְכֶס, קצין-לשעבר ואיש עסקים מתחיל. אחרי בירור מצב העסקים של פֶפֶכְץ ("שתי משאיות ושותפות בשוּפלדוֹזר"), החתן הפּוֹטנציאלי עורך התמקחות גסה עם אבי הכלה, והם מסכימים על התנאים לחתונה. פֶפֶכְץ מסכם את המיקוח: "אתה גנב רומני, אבל אני אעשה ממך שטיח פרסי."

    מייד מתחילים התככים: צָ'רְכֶס זומם להיפטר מן הזוג הקשיש, קודם האב ואחר-כך האם, כדי לרשת אותם מהר, ואילו הם מבקשים להערים בעזרת בתם על צָ'רְכֶס, וגם קצת זה על זה. במלחמת הנאמנויות עוברת שְפְּרָכְצי ממחנה הזקנים אל מחנה הצעירים.

    באמצע החתונה מתפרצת אל חייהם המלחמה האמיתית. צָ'רְכֶס מגויס למילואים, "משאיר אשה בעורף" לאגור אוכל לשעת חירום. המלחמה מסתיימת בניצחון גדול: צָ'רְכֶס חוזר הביתה, פותח ביזמוּת עסקית, ותוך זמן קצר מגשים את ה"חזון" הקפּיטליסטי הבוטה שלו והופך להיות קבלן מצליח לעבודות עפר, ועד מהרה עולה בהישגיו על פֶפֶכְץ חותנו.

    שְפְּרָכְצי נכנסת להריון, ובעוד צֶשָה אמה מקווה להיות סבתא מאושרת – שְפְּרָכְצי מבטיחה לה בעיקר הרבה עבודות ניקיון, כביסה וכדומה. הזוג הצעיר מגייס את האֵם כדי להגביר את הלחץ על פֶפֶכְץ. ואכן, האב, בעקבות פרץ של תאוות זלילה, מקבל התקף-לב ונעשה משותק ברוב חלקי גופו. צָ'רְכֶס, שמסתבך קצת בהלוואות ולהוט להרחיב את האשראי שלו, מנסה לחנוק את פֶפֶכְץ במיטה עם כרית כדי לזרז את קבלת הירושה, אבל אזעקה למלחמה נוספת קוטעת את מזימתו. צָ'רְכֶס נאלץ להתגייס שוב.
    הפעם זו מלחמה אחרת, שגובה את מלוא המחיר: צָ'רְכֶס נהרג, ושְפְּרָכְצי הנואשת, עם בנו של צָ'רְכֶס בבטנה, מגלה כמה היא בעצם אוהבת את צָ'רְכֶס, ומבינה שתצטרך להתחיל הכל מחדש ואנחנו חוזרים אל מצב הפתיחה: מתכוננים לאכול ורוטנים על מחירי הבשר.

    לקראת סיום המחזה, רוחו של צָ'רְכֶס המת מופיעה בבית משפחת שיץ – גם הוא רוצה סטייק, ומתחנן שייתנו לו לפחות להישאר כזיכרון עצוב. פֶפֶכְץ, שכבר היה משותק לגמרי, קם באורח פלא על רגליו ומחזיר לעצמו את הפיקוד על המשפחה. הוא "מואיל" להשאיר את צָ'רְכֶס המת מתחת לשולחן, ללקט שיירים, ובנאום "צ'רצ'יליאני" מכריז שעכשיו הוא, פֶפֶכְץ, ייקח את העסקים לידיים: "אני אמשיך בעפר, במים ובאוויר, / אכפיל את ההון ... / אכפיל את המלחמות ... / אני בונה על מתים, בונה ממתים, / מתים, מתים, מתים..."
    ולפני שכולם יושבים לשולחן – כי מה נשאר לעשות חוץ מאשר לאכול – צֶשָה מסכמת את הפרשה: "לולא הייתי יודעת שאנחנו חיים היסטוריה, / לא הייתי מחזיקה מעמד".
    (מולי מלצר)

    על המחזה שיץ מאת חנוך לוין

    המחזה "שיץ", שהוצג לראשונה בינואר 1975, נכתב במהלך 1974 – זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973). יחד עם תיאור הלך-הרוחות בישראל בשנים שאחרי הניצחון של 1967, המחזה לא חוסך מאיתנו את הביקורת הנוקבת של לוין על המשמעויות החברתיות של הניצחון הזה – ביקורת שכבר השמיע באופן ישיר בקברטים הפוליטיים שלו: "את, אני והמלחמה הבאה (1968) ו"קטשופ" (1969).

    המלחמה הראשונה במחזה, שמסתיימת עם "הניצחון הגדול", היא כמובן מלחמת ששת הימים. כידוע, התקופה שאחרי יוני 1967 סיפקה להרבה ישראלים הזדמנויות להתעשרות מהירה. כך מתאר זאת צָ'רְכֶס בנאום ה"חזון" שלו: "בחזון שלי שוררים השקט והשלום ... אין גבולות, אין גדרות תיל. בחזון שלי עובדים האנשים בשדה ובמפעל ללא שנאה, ללא פחד, הם עובדים ביחד, ללא הבדלי לאום, דת, גזע ומין, כי כולם עובדים למען מטרה אחת, כולם עובדים בשבילי." בעיני לוין, זוהי גם התחלה של הידרדרות מוסרית חמורה, שמתגלמת בין השאר בתאווה של זלילת הבשר אצל כל הדמויות במחזה.

    בולמוס ההתעשרות הישראלי התגבר במיוחד מסוף 1968, עם העבודות על הקמת קו הביצורים הישראלי לאורך תעלת סואץ ("קו בר-לב"). ושוב, כדברי צָ'רְכֶס – מתעשר-מלחמה מובהק – "עבודות עפר לא חסרות, הצבא חייב להתחפר, / אני מגיש חשבונות, ומשרד הביטחון מאשר."

    השבר בא עם המלחמה השנייה במחזה, שהיא בבירור מלחמת יום הכיפורים ("מי זה מתחיל מלחמות בין שתיים לארבע אחרי-הצהריים?" – מתמרמרת צֶשָה). צָ'רְכֶס מגויס למלחמה, ובמלחמה הזאת הוא נהרג. אם קודם היה נדמה שהאזרח צָ'רְכֶס מצליח "לסדר" את המדינה ("משרד הביטחון משלם"), המילה האחרונה, מתברר, היא של המדינה. ושְפְּרָכְצי משמיעה מונולוג מצמרר שהוא כתב-אישום חריף על הבּרוּטליוּת וקלות-הדעת שבהן המדינה מתייחסת לחיי אזרחיה: "באמצע החיים המייגעים, / באה אל ביתי המדינה, הושיטה יד גסה, / ולקחה את בעלי. / עכשיו היא רוצה גם שאברך לה על המוות; / ברוך הבא, מוות..." והדברים שאומרת צֶשָה בתחילת המחזה, "בשר האדם נעשה זול מבשר החזיר," מקבלים פתאום משמעות נוראה.

    עד לכתיבת "שיץ" כתב חנוך לוין בשני ערוצים מקבילים: מחזות שעוסקים בנושא המשפחה כזירת התגוששות של יצרים אגואיסטיים; וקבּרטים (מערכונים ושירים) שעוסקים בעיקר בנושא המלחמה, המביאה איתה מוות ושכול אבל גם התעשרות ונצלנות. "שיץ" הוא המחזה הראשון שבו הוא משלב את הצד החברתי-פוליטי בתוך מחזה "משפחתי", ויוצק את שני הנושאים ליצירה בעלת עוצמה רגשית רבה, אישית וחברתית כאחד. 
    (מולי מלצר)

    האדונית והרוכל – תקציר הליברטו

    "רוכל אחד יהודי אחד היה מחזר בעיירות ובפתחים. יום אחד נזדמן לשדה יער, רחוק מן היישוב. בא ועמד לפני הדלת והכריז על סחורתו. יצאה אדונית אחת ואמרה, מה אתה מבקש כאן יהודי? שחה ואמר לה, שמא צריכה את דבר מדברים נאים אלו שיש לי?"

    כך פותח ש"י עגנון את סיפורו "האדונית והרוכל". עיבוד הסיפור לאופרה עוקב איתו אחרי הצמד הזה ומגלה את פניה הרבים של הדרמה המתחוללת ביניהם.

    מכל מה שיש שבמזוודת הרוכלים האדונית בוחרת בסכין ציד יקרה. היא משלמת בלי להתמקח, והרוכל הולך משם. הערב יורד, הלילה קודר וסוער, והרוכל המבוהל תועה ביער. הוא מגשש את דרכו באפלה עד שמהבהב לו אור בין העצים. הבית שהוא מגיע אליו, שממנו בא האור, הוא ביתה של האדונית מתחילת הסיפור.

    הרוכל היהודי נוקש על הדלת והאדונית יוצאת אליו שוב. הוא מבקש מחסה מפני הסערה, והיא מסכימה להלין אותו הלילה במיטה הצרה שבמחסן. למחרת, בגשם השוטף, על פי בקשתה, הוא מטפס על גג הבית ואוטם בו פרצה בין הרעפים, שלא יכנס יותר גשם הביתה והאדונית מגישה לו ארוחת בוקר דשנה. הגשם נעשה מבול, הרוכל רעב ועייף, והאדונית מזמינה אותו להישאר בביתה עד שתחלוף הסערה.              

    הסערה חלפה. אביב הגיע. האדונית – אלמנה יפה, נוצריה (על נסיבות מותו של בעלה היא מסרבת לדבר) – והרוכל הם כבר זוג. המשיכה ביניהם חושפת רעב וצמא לסוגיהם, תאוות ויצרים ופחד ונואשוּת, ועוד היבטים של הנפש האנושית. הרוכל עבר בינתיים מהמיטה הצרה שבמחסן אל מיטת האדונית, והיא מהנה אותו ומאכילה אותו בשפע ומכל טוב, אבל בעצמה איננה אוכלת דבר. באחת מהאריות שלה היא שרה: "שָה, שָה / הירגע, שום רע לא אירע / הפחד אוהב את אדנוּת הצרה / הרֶגע מבשיל סבלני ונבון / טעים הוא החטא... בתיאבון." לשאלתו של הרוכל ממה בכל זאת היא חיה, היא עונה בפשטות: "דם אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת." התשובה הכנה הזאת, לא רק שהיא לא מבריחה את הרוכל מפני הסכנה הצפונה בה, אלא שהיא מעצימה בו את עונג התשוקה.  

    כבר חודשים הוא חי עם האדונית כבעל עם אשתו, בשגרת נוחות שבעה לכאורה, שיש בה מורדות ועליות. הרוכל לא בורח מכאן גם כשהוא מריח את ריח הרעב הנורא שעולה מפיה של האדונית. עם זאת, חושש ודאוג כפי שהוא, הוא מעז לשאול אותה שוב איך מת בעלה, והפעם הוא כן מקבל תשובות: יותר מחמישה בעלים - אולי שבעה, אולי שמונה - היו לה לפניו. על השאלה "היכן הם" היא עונה בטפיחות קלות על הבטן ואומרת, "מקצתם אולי הם כאן." אז היא מנשקת את צווארו ושרה: "עוד לא, גרוגרת שלי / עוד לא / עדיין אינני נושכת / אני רוצה אותו בי, בכולי / את כולו / המתיני / גם אני סבלנית ונדרכת."

    אפילו עכשיו הרוכל לא נמלט. הוא רק חוזר אל המחסן ואל המיטה הצרה שהאדונית מציעה לו שם. בלילה, מניפה את סכין הציד שקנתה ממנו, היא מתנפלת ודוקרת את מה שנראה לה בחושך כמו הרוכל הישן מכוסה בשמיכה. אבל הוא לא נמצא שם. מוכה אימה וסעור נפש הוא יצא קודם מהבית, ועכשיו הוא צועד ביער המושלג, אבוד, קורא קריאת "שמע" וזועק לאלוהיו. כשהאדונית מגלה שהטרף חמק ממנה, היא משתוללת מוטרפת מרעב, מחוררת וקורעת את מצעי המיטה לגזרים, ותוך כדי פוצעת את עצמה בזרוע. הרוכל חוזר הביתה, אליה, מגלה את הזוועה ומוצא את האדונית מעולפת על הרצפה. הוא משכיב אותה במיטה, וכשהיא מרימה אליו את ראשה, הוא רוכן אליה בתנועה של הושטת הצוואר. היא נועצת בו את השיניים, נושכת ומוצצת, אבל מרפה ממנו בגועל: "פוי! / ...דמך לא דם, אלא מי קרח... / איש עלוב... / הכול עלוב... / שממה נצחית... / פוי..." הרוכל מטפל בה עד שהיא גוועת ברעב. את גווייתה העטופה בשמיכה הוא מניח על מצע השלג, ועם מזוודת הרוכלים שלו הוא הולך לדרכו, ממשיך ו"מחזר", כפי שכותב עגנון, "בעיירות ובפתחים". 
    צרויה להב.

    יום           תאריך         שעה           סיורים     טוקבקים
    שישי      3.7.15     13:00  
    מו"צש 4.7.15 21:00
    *שני 6.7.15 20:00
    שלישי 7.7.15 20:00 18:30 מיד עם סיום המופע
    חמישי 9.7.15 20:00 18:30 מיד עם סיום המופע
    שישי 10.7.15 13:00

    * פרמיירה - שני 6.7.15 בשעה 20:00
    ** לקראת בכורה - שבת ה-27.6.15 בשעה 11:00
    ***כשעה לפני כל מופע תתקיים הרצאה

    מגוון אפשרויות לכל מי שרוצה להעשיר את חוויית האופרה

    רוצים לדעת יותר על האופרה שאתם הולכים לראות? רוצים לגלות את הסודות שמאחורי הקלעים?
    רוצים לפגוש את האמנים לאחר ההופעה?
    האופרה הישראלית מאפשרת לכם להעצים את החוויה האופראית עם שלל אירועים לפני ואחרי ההופעה

    לקראת בכורה
    בשבת בבוקר שלפני הפרמיירה, יוצרי ההפקה וחלק מהסולנים מספרים על האופרה, על ההפקה, על הקריירה שלהם ועל עולם האופרה בימינו. זו ההזדמנות לשמוע כמה שיותר פרטים על ההפקה עצמה ולהכיר את הבמאי, המנצח, המעצבים וסולנים המשתתפים בהפקה. בין השיחות והדיבורים הזמרים ישמיעו קטעים נבחרים מהאופרה.
    שבת ה-27.6.15 בשעה 11:00 על במת בית האופרה. משך המופע: 90 דקות.
    מחיר כרטיס: 70 ₪

    הרצאה מקדימה
    שעה לפני כל תחילת הופעת אופרה מתקיימת באולם הרצאת מבוא בת 30 דקות. ההרצאה, המועברת על ידי נציגים מצוות האופרה, מתמקדת לעתים באופרה וברקע ההיסטורי שלה, לעתים בהיבטים המוסיקליים של היצירה, לפעמים בהפקה עצמה ומאפשר לצופים לקבל תוספת אינפורמציה לקראת הצפייה באופרה שעה קלה לפני תחילת ההופעה.
    ההרצאה מתחילה שעה לפני תחילת כל הופעת אופרה. אורך ההרצאה: 30 דקות.
    הכניסה חופשית לבעלי הכרטיס לאופרה באותו יום.

    סיור לפני מופע
    מה קורה מאחורי הקלעים בזמן שהקהל עוד לא מגיע לבית האופרה? איך מתכוננים להופעת הערב? מה עושים הזמרים? המנצח? הצוותים הטכניים? התכונה מאחורי הקלעים לפני הופעה תמיד רבה. זו ההזדמנות לטעום קצת מההתרגשות של לפני העלייה לבמה. חצי שעה מרוכזת במקומות שבדרך כלל הקהל אינו מגיע אליהם.
    הסיור מתחיל שעה וחצי לפני תחילת האופרה. משך הסיור: 30 דקות.
    מחיר כרטיס:  25 ₪ (מומלץ לרכוש כרטיסים מראש – כמות הכרטיסים בכל סיור מוגבלת).
    הסיורים מתקיימים כמה פעמים בכל הפקה. המועדים רשומים באתר האופרה.

    אופרה טוקבק
    ההופעה נגמרה. השעה כבר מאוחרת. ובכל זאת החוויה היתה מסעירה, מאתגרת, מרגשת. זה הזמן לפגוש את כמה מהמשתתפים במפגש בלתי פורמאלי. בוא לשמוע ולהשמיע. בואו לשאול שאלות. בואו להכיר את הסולנים מקרוב. הזדמנות יוצאת דופן להתקרב אל האמנים שריגשו אתכם זה עתה על הבמה. 
    אופרה טוקבק מתקיים בתום המופע במפלס השני של אכסדרת בית האופרה. משך הטוקבק: כחצי שעה.
    הכניסה חופשית.
    הטוקבקים מתקיימים כמה פעמים בכל הפקה. המועדים רשומים באתר האופרה.

    מחירים: 175, 237, 304, 378, 428 ש''ח

    בחר נושאים להדפסה

    מעגנון ועד לוין
    שיץ - עלילה
    האדונית והרוכל - עלילה
    מועדי מופע
    אופרה ועוד
    וידאו
    עבור לתוכן העמוד