עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

משחק שלוש החידות

בעידן שבו כל אחד רוצה להיות מיליונר, משחקי החידות של האגדות יכולים להיראות נאיביים למדי. שלוש חידות בלבד. בלי חבר טלפוני, בלי לשאול את הקהל, ולמעשה בלי ארבע תשובות שצריך מהן לבחור את הנכונה. אבל המחיר, המחיר באגדות נורא הרבה יותר מהמחיר במציאות הוירטואלית של ימינו. נכון, מליון ש"ח מתנת חברה זו או אחרת לא עמדו על כף המאזניים במיתוסי העבר. גם לא היה כל צורך במבחני קבלה כדי להשתתף. כל מי שרצה היה יכול לבוא ולנסות לפתור את החידות, אבל בתנאי אחד. מי שנכשל מאבד את חייו ואין דרך חזרה.

פורשיה בסוחר מוונציה של שקספיר אינה כה אכזרית. היא משלחת בבוז מעליה את כל אותם מחזרים אצילים ולעתים מגוחכים למדי שאינם מצליחים לבחור בתיבה הנכונה מבין השלוש שהיא מעמידה בפניהם. אבל פורשיה יודעת גם בחינה המיוחד להנחות את הגבר אותו היא אהובת לבחור נכון. טורנדוט, הנסיכה הסינית הנוראה אינה מעונינת שאף גבר יצליח במבחן. מטרת המבחן שהיא מעמידה בפני מחזריה הרבים היא להיפטר מהם. במחזהו של קרלו גוצי היא אומרת זאת בפירוש: "אני סולדת מבני מינכם, והגברים כולם לתועבה עלי ואין עצה לי כי אם להתגונן ככל אשר אוכל, כדי לחיות כבת חורין בלי איש אשר אשנא ואתעב."

טורנדוט לא המציאה את משחק החידות. זהו מוטיב השב וחוזר בסיפורים מיתולוגיים רבים ביותר. בטבעת הניבלונג של וגנר נסבה המערכה הראשונה באופרה זיגפריד על משחק חידות בין מימה הגמד לווטאן אבי האלים המוכר עתה בשם "הנודד". ווטאן מוכן לשים את ראשו על כף המאזניים ופותר ללא בעיות את שלוש החידות הטריוויאליות למדי שמימה חד לו. אבל כאשר, למורת רוחו של מימה, שואל ווטאן אותו שאלה אחת, מימה אינו יודע את התשובה. במקרה זו ווטאן, שהעתיד הרי לעתים ידוע לו מראש, חס על מימה ומשאיר אותו להתייצב לגורלו למול הנער שאינו יודע פחד מה הוא.

משחק החידות בכל מקרה הוא משחק של כוח, לא רק תחרות על מעמד והגמוניה, אלא הרבה מעבר לכך. במקרה מסוים כמו אצל מימה, הוא בטוח שהידע ההיסטורי שלו עולה על זה של האורח הבלתי קרוא שנטה ללון בביתו. במקרה של טורנדוט החידות הן מסך המיגון שטורנדוט בונה כדי לחסוך מעצמה את גורל הנישואין. אצל מימה מדובר באפיזודה חולפת המעצימה את המתח הדרמטי של הרגע ומשמשת גם כאשפרות לחזור בפני הקהל על ההיסטוריה המיתולוגית של העולם שווגנר יצר בטבעת זו. אצל טורנדוט מדובר בפולחן השב וחוזר על עצמו ללא הרף. ובכל זאת יש הבדל משמעותי בין טורנדוט של קרלו גוצי לבין טורנדוט של פוצ'יני. לכאורה מדובר באותה נסיכת קרח המתעבת את הגברים אך אשר בסופו של דבר נשברת, נמסה ומקבלת באהבה רבה ובתשוקה לוהטת את הנסיך הזר שקרע מעליה את השריון המאולץ עליו הגנה בחירוף נפש. אבל בדיקה של שלוש החידות שחדה טורנדוט לכלאף מגלה כי יש הבדל משמעותי רב בין שתי הדמויות. ההבדל אולי קשור במה שקורה לפני הטקס עצמו. טורנדוט של גוצי מוקסמת מהנסיך שהגיע לארמון ומנסה לפתור את החידות. בפעם הראשונה ככל הנראה היא לרגע קט מאבדת את עשתונותיה ומוכנה להיכבש בקסמו של גבר. טורנדוט של פוצ'יני מגלה חוסר עניין בולט בזר הנוסף שמגיע לארמון. היו רבים לפניו ולבטח יהיו רבים אחריו. מבחינתה הוא עוד אחד בשרשרת ארוכה של נסיכים שיסיימו את חייהם זמן קצר לאחר שיתחיל טקס החידות. טורנדוט של גוצי שמחה לכל מועמד נוסף הקרב אליה כי זו הזדמנות נוספת להראות את חכמתה שלה למול טיפשותם של הגברים. טורנדוט של פוצ'יני כבר נמצאת במצב של ייאוש. היא חוזרת אחר הפולחן מכוח האנרציה, על סף ייאוש תהומי של מלכוד שאין מוצא ממנו. לא זה המקום לבדוק לעומק את דמותה של טורנדוט של הקומדיה דל ארטה למול טורנדוט של עולם הוריזמו האיטלקי. אבל הצצה לעבר שלוש החידות של כל אחת מהנסיכות האלו, הדומות ושונות להפליא זו מזו, יכולה להסיר במקצת את הלוט מעל המסתורין האופף את דמותה של נסיכת הקרח.

מי הוא הסובב בלי הרף
על פני ערים וכפר. הוא בכל מקום.
פניו במלחמות הנושאות חרב
בניצחונות ובתבוסות ובשלום
כל הברואים שמחים בו, מטובו נוטלים הם
ועל כל אלה הוא טובו שופע
והוא אינו חסר, תמיד שופע
כל האומרים להידמות לו אווילים הם
הוא כאן עכשיו ושמו אינך יודע.

באפילת הליל מרחפת תמונת קסם זוהר
נושאת כנף מעל האנושות הקודרת.
הכל פונים אליה, הכל מייחלים אליה
עם עלות החמה היא מתחבאת בנשמתה
בלילה נולדת מחדש וביום מתה.

טורנדוט של פוצ'יני מעניקה בפתרון החידה הראשונה לכלאף את הנשק להמשיך במאבק. היא מעניקה לו את התקווה. מכאן הכל יכול לקרות, מכאן יש סיכוי ואסור לוותר עליו. אך היא גם אינה מוכנה להפסיד בקרב החידות כי היא לא רוצה להינשא לאיש הזר. טורנדוט של גוצי חייבת להראות לעיני כל כי היא חכמה יותר מהנסיך. בקומדיה האיטלקית אנו נמצאים עתה בקרב של מוחות בין גבר האוהב אשה אשר בלבה כבר רמזה כי היא גם אוהבת אותו. אצל פוצ'יני זה הוא קרב של אהבה, קרב שחייב פעם אחת ולתמיד להסתיים בתקווה לחיים אחרים. והדבר ברור עוד יותר בחידה השנייה.

יש עץ לכל אדם
סופן את יום הקץ הוא
קדמון הוא כעולם
אבל תמיד ינץ הוא.
עלים לו - שפע רב
יפים הם וצחורים הם
אך לבנותם אכזב
כי מגבם שחורים הם.
ענה בן מלך רם ועז
מה שם העץ הלז?

בוער כלהבה, אך אין זו האש
סוער מטירוף, מחרדה
יוסיף לבעור בגעגועים
אתה מתייאש הוא מתקרר
אתה חולם על ניצחון הוא מתלקח
אם תקשיב לקולו תעז!
צבעו אדום כצבע השקיעה.

וגם כאן ההבדל ברור ביותר. טורנדוט של גוצי ממשיכה בשאלות המתחכמות, שאלת היגיון אנמית שאין לה כל משמעות מעבר למשחק החידות עצמו. גם את חידתה של טורנדוט ניתן לפרש בצורות שונות, אך שוב כמו בפעם הקודמת מעניקה טורנדוט בתשובה לשאלה לכלאף את הכוח להמשיך קדימה. הדם, הדם הנורא שמאבד כל מי שנכשל כאן, הדם הלוהט הזורם בעורקיה ומשווע לתקווה מהשאלה הראשונה. בעוד טורנדוט של גוצי דואגת רק לחידודי הלשון וההיגיון, טורנדוט של פוצ'יני דואגת עתה עוד יותר לעצמה ולדואליות המוזרה בה היא מוצאת עצמה, על סף הכישלון שהוא אינו אלא הניצחון שהיא כה כמהה לו. ומכאן המעבר לחידה האחרונה אינו אלא טבעי ביותר.

מי אותה חיה נאדרת
רגלים לה ארבעת ופרושות כנפיה
ממחץ גאונה ינועו מוסדי ארץ
והיא - מגן לאוהביה ואימת אויביה.
בכפותיה-איתנות היא ים דורכת
ומכוחה ינוע חוף, בצפורניה
אוחזת ממלכות היא ומולכת
לשפע ולשלום על החוסים באור פניה.

קרח המבעיר בך אש
קרח שהאש שלך מקפיאה עוד יותר
לבנה ואפילו כאחת
הכוח שאתה מבקש ישעבד אותך
אם תהיה לו עבד, תהיה מלך!

השוני בחידה השלישית הוא מוחלט. טורנדוט של גוצי מנסה לשלוף את החידה הקשה מכולן, היא מנסה להתחכם ולאחר ששאלה שתי חידות שהתשובות להן קשורות לטבע ולזמן, עוברת למשהו הרבה יותר ספציפי. והועבדה שכלאף פותר את חידתה מראה כי מעל לכל הוא יודע את מקור הכוח והסדר בעולם. ארי ונציה היא תשובה שאין לה משמעות מעבר לכך שהיא תשובה נוספת והאחרונה לחידה שעל כלאף היה לפתור, תשובה המביאה את נצחונו ומקבעת את סדר החיים, לא רק של היקום אלא של העולם עצמו. השמש עומדת איתנה במקומה, ימי השנה חולפים כאשר כדור הארץ נע סביב השמש וארי ונציה עומד איתן כנציג השמש, השלטון והשררה עלי אדמות. תם המשחק, הסדר שב על כנו, וטורנדוט הפסיד במשחק שהיה בו דמיון רב למשחקו של מימה עם ווטאן. השאלות שהיא שאלה היו בסופו של דבר שאלות הגיון פשוטות למדי.

אך טורנדוט של פוצ'יני שונה בהרבה. לאחר שכלאף פותר את שתי חידותיה הראשונות היא מרגישה כי עולמה הולך וחרב עליה. היא אינה זקוקה להראות לכל כי היא חכמה יותר ממנו, לא זו הנקודה כאן. היא צריכה למצוא דרך להישאר היא עצמה, היא צריכה למצוא דרך להישאר איתנה בתוך חומת הברזל שהקימה מסביבה ושהנה היא הולכת ונבקעת. היא חייבת להיות היא עצמה. ולכן השאלה והתשובה היא ברורה למדי. השאלה היא התשובה. השאלה והתשובה הן דו משמעותיות. התשובה היא טורנדוט הנוראה השולחת גברים לגרדום מבלי להסס כלל, אך התשובה היא גם טורנדוט הנסיכה הממתינה לאותו גבר שיפתור את חידותיה ויגאל אותה מעצמה.

לכך נין להסיק כי טורנדוט של פוצ'יני למרות מרחץ הדמים הנורא שהיא אחראית לו מייחלת לרגע בו התליין המלכותי יסיים את עבודתו. טורנדוט של גוצי כלל אינה חושבת על הגברים המנסים לפתור את חידותיה, היא עוסקת בהוכחת חכמתה שלה. היא הרי חכמה וחשוב לה לאשרר זאת יום אחר יום, בכל אחד מימי אותה שנה שהיא הפתרון לחידתה האמצעית, ואף גבר לא יוכל לעמוד בפני חידותיה ולפתור אותן. לכן מבחינה מסוימת מפלתה של טורנדוט של גוצי גדולה יותר. היא פשוט לא מוכנה לה, ולכן גם אינה מוכנה לקבל אותה, למרות אותו מבט ששלחה לעבר הנסיך המסתורי לפני שהחל הטקס. טורנדוט של פוצ'יני משוועת למפלתה שלה עצמה ובכך גדולתה. ולכן ברור כי קשה הרבה יותר להזדהות עם הנסיכה המרצחת של גוצי מאשר עם הנסיכה השברירית של פוצ'יני העוטה סביבה מעטפת קרח מדומה ומחכה לקרני השמש החודרים מבעד לשריון הקרח וממיסים אותו.

שאלת הנגד של כלאף לכן משמעותית הרבה יותר באופרה מאשר במחזה. אצל גוצי מדובר אך ורק באמצעי מלאכותי המעכב מעט את הסוף הטוב והאיחוד בין הנסיך לנסיכה. אצל פוצ'יני ברור שלאחר החידה שפתרונה הוא טורנדוט תגיע חידה נוספת העוסקת בשם. גלי מה הוא שמי, אומר כלאף לטורנדוט וכך תגלי מה הוא סודי ומה הוא כוחי. גלי את שמי ואני שלך ואת יכולה לעשות בי ככל העולה על רוחך. גלי מה הוא שמי ואני מוכן לבטל את נצחוני. לכן גם אין לכלאף כל בעיה לגלות לטורנדוט את שמו לאחר שהוא ממיס את הקרחון. הוא כבר יודע שהוא ניצח. למעשה הוא ידע שניצח ברגע שפתר את החידות. חידה הנגד שלו היתה לא יותר מאמתלה להראות לטורנדוט כי מעבר לאהבה הוא נכון גם להתמודד עמה גם במגרש המשחקים שלה לפני שיעברו יחדיו בשמחה את הסמבטיון הגועש המפריד ביניהם לעבר הנועם שבאהבה.

השוני בין החידות בין המחזה לאופרה, אם כן, הוא משמעותי ביותר. החידות במחזה אינן אלא חידות. החידות באופרה הן סיפורה של טורנדוט, הן לא רק חידות תמימות. התקווה היא תקוותה של טורנדוט, הדם הוא דמה של טורנדוט, טורנדוט הרי היא טורנדוט שבתקוותה מצפה לרגע בו דם הרצח האכזרי יהפוך לדם האהבה הבוער. בחידותיה מגלה טורנדוט לנסיך מי היא באמת ומה תשוקתה. וכל מי שיצליח לפתור את החידות האלו, לא פותר סתם חידות היגיון, הוא פותר את חידת זהותה ודמותה של טורנדוט, את חידת נסיכת הקרח שכבר מזמן מחכה לבוא האביב. נסיכה אחת. שלוש חידות. אבל הסיפור כל כך שונה, הסיפור כל כך מרוחק, הסיפור של פוצ'יני כל כך כובש, כי הוא מושתת על כוחה של האהבה, כמו כל הסיפורים הנפלאים שהעלה מלחין אגדי זה על הבמה.

עבור לתוכן העמוד