עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

מין לאוזניים בלבד

הרהורים על מהות הנשיקה באופרה

כרובינו עוגב על ברברינה, דון ג'ובני מנסה לאנוס את דונה אנה, רומיאו ויוליה מתנים אהבים, אוקטביאן והמרשלין גם הם נהנים מליל אהבה סוער במטה, זיגמונד וזיגלינדה מגלים זה את זו ואת האושר שבסקס, ומה מכל זה אנו רואים על במת האופרה? שום דבר. בעולם הקסום של האופרה קיימים יחסי המין רק בחדרי חדרים. הכל יודעים מה בדיוק עושה הדוכס לג'ילדה בריגולטו אך המלה המפורשת, מין, סקס, משגל, אונס אינה נאמרת. ג'ילדה מודה בפני אביה כי היא מתביישת במה שעשתה, אך אינה מסוגלת לקרוא למעשה בשמו. מימי בלה בוהם מפצירה ברודולפו, המשתוקק לליל אהבים בחדרו, לצאת ולבלות עם חבריו בחוץ. כשנחזור, היא אומרת בחיוך רב משמעות, תזכה בהפתעה, והמבין מבין. ברברינה מזכירה לרוזן אלמוויווה הזועם כי כאשר נישק אותה הוא גם הבטיח לה שיעשה כל מה שהיא תבקש ממנו. והשאלה היא האם היו אלו אך ורק נשיקות או שמא גם ברברינה עשתה הרבה יותר אך אינה מוכנה להעלות על דל שפתיה מלים נועזות יותר. כרמן מאמינה באהבה חופשית, כרובינו רוצה לשכב עם כל נערה, בחורה או אשה שהוא רואה והאלים שבטבעת הניבלונג עסוקים בהרפתקאות מיניות אך הכל מאחורי הקלעים, לפני עלות המסך או בין המערכות. באופרה עצמה הם רק מספרים על מעלליהם כיוון שבעולם האופרה מיועד המין לאוזניים ולא לעיניים.

אך בעידן שבו חוגג המין על מסכי הקולנוע והטלוויזיה וכמובן גם על במות התיאטרון, ברור היה כי במוקדם או במאוחר יחשפו גם צופי האופרה לפחות לרמזים על מין אם לא לאקט עצמו. ולכן למרות שיחסי מין ועירום אינם מושרשים בעצם טבעה של האופרה, הם הפכו עם השנים לפן משמעותי על במות האופרה ברחבי העולם כולו. בהפקה של לה בוהם בקובנט גרדן בשנות ה-70 נראתה בחורה עירומה על הבמה עם עלות המסך. היתה זו דוגמניתו של הצייר מרצ'לו. בשום מקום באופרה לא מוזכר כי לצייר הדלפון יש דוגמנית עירום צמודה. אך הבמאי החליט להוסיף מעט מדמיונו שלו.
במאים רבים חיפשו, לעתים בנרות ממש, אפשרויות לביים אורגיות על במת האופרה. ארמונו של הורדוס בסלומה גירה במאים רבים. בארמון בו דורש המלך במפגיע מבתו החורגת הצעירה לרקוד בפניו עירומה, הופכת סעודת בין הערביים לאורגיה פרועה בהפקות לא מעטות. במאים אחרים הפכו את הבכחנליה של הפלשתים הסובאים לאל דגון בשמשון ודלילה לאורגיה פרועה עוד יותר ובאופרה משה ואהרן של שנברג הפכה הילולת עגל הזהב פעמים אין ספור לאורגיית בשרים לוהטת. בכל המקרים האלה לא היה מין מרגש על הבמה אלא בראש ובראשונה ניסיון להמם את הקהל ולהדהימו בתעוזה תיאטרלית שלא תמיד היה לה קשר ברור וישיר עם האופרה עצמה.

עלילות אופרה רבות, לו היו מהוות בסיס לסרטים, היו מראות ללא כל ספק את חייהם האינטימיים של דמויות כמו כרמן, כרובינו, בטרפליי, סלומה, דלילה ועוד רבות. אך תפאורני האופרה אינם צריכים להעמיד חדרי מיטות על הבמה כיוון שאת מקומו של המשגל הקולנועי או התיאטרלי תופסת על במת האופרה הנשיקה תחת הכוכבים הנוצצים. נשיקה סוערת יכולה מבחינה דרמטית להיות מרגשת הרבה יותר מסצנה נוספת של זוג עירום בחדר המיטות. הנשיקה, הבאה ברוב המקרים בשיאו של דואט מרגש בין הטנור לסופרן, מתרחשת בעיקר בליל בוהק עת זוג הנאהבים מתכונן לבלוי סוער שאותו כבר לא יזכה הקהל לראות על הבמה. אותלו מנשק את דזדמונה בתקווה אצל ורדי, פינקרטון מנשק את בטרפליי בלהט בוער באופרה של פוצ'יני ועוד. הנשיקה אינה סתם ריגוש מיני של הרגע, ברוב האופרות הנשיקה היא הציר שסביבו נעה האופרה כולה. זהו הרגע שאליו מתאווים בני הזוג להגיע ולא תמיד מצליחים בכך, והמלחינים מבטאים זאת במוסיקה שהם מחברים לרגע הנשיקה הלוהטת, לרגע שלאחריו חייהם של בני הזוג משתנים ללא היכר.

אחת הנשיקות המפורסמות ביותר באופרה היא זו בטורנדוט. סיפור האהבה המרכזי באופרה בין נסיכת הקרח טורנדוט לנסיך המסתורי כלאף טומן בחובו מתח מיני רב, גם אם על פני השטח קשה לראות זאת. טורנדוט מסבירה כי מטרתה המרכזית בחיים היא נקמה. בעבר נשא כובש זר את סבתה מהעיר וזנחה לאבדון. עתה החליטה טורנדוט עצמה לנקום בגברים כולם. וכאשר כלאף פותר את החידות וזכאי בשל כך לפרס, שהרי הוכיח את גבריותו והוא לכן גם זכאי לשמור עליה, היא מסרבת להיענות לו. פחד עצום אופף את הנסיכה, פחד שיש בו אלמנט מיני ברור ביותר. איש לא ידע את סודה של טורנדוט עד לאותו רגע ואיש לא ידע אותה. כלאף מאיים עתה על ההילה המגינה על הנסיכה, על עצם נשיותה, על עצם תומתה. כלאף מוכן לוותר ומציב אתגר נגדי: אם תגלה טורנדוט את שמו עד אור הבוקר הוא ימות בחפץ לב. כלומר אם טורנדוט תדע את הגבר החפץ לדעת אותה, היא תוכל למנוע מעצמה את החוויה המינית הנראית לה נוראה מכל. אך השם נותר עלום ולפתע עם שחר טורנדוט וכלאף מוצאים עצמם לראשונה לבד על הבמה ללא הפמליה המלכותית הגדולה שתמיד הגנה על הנסיכה. וכאן מנשק אותה כלאף בתשוקה וממיס את הקרחון. אין הרבה רגעים סוערים ומרגשים בעולם האופרה הדומים לנשיקה זו, המלווה בתזמורתו של פוצ'יני בזרם רגשות אדיר משלה.

כלאף מאוהב בטורנדוט. הוא מעולם לא הכיר אותה ולמעשה התאהב בשם, במיתוס ובתמונה והחליט כי הוא יכבוש נסיכה זו, אך טורנדוט מפחדת להתמסר, היא אינה מוכנה שגבר זר ישלוט בה. היא מעדיפה להישאר קרחון מיני ולא להיכנע לתשוקות הבוערות בגופה ופוצ'יני מביע את הדילמה של טורנדוט במוסיקה שלו. אך ברגע אחד לקראת סיומה של האופרה מרשה לעצמה טורנדוט לפתע וללא כל הכנה מוקדמת לעשות את שמנעה מעצמה במשך שנים רבות. לפתע היא קוראת דרור למיניותה העצורה ומתמסרת בחדווה לוהטת לנשיקתו של הנסיך יפה התואר שללא ספק כבש את לבה. רגע מיוחד זה מעולם לא זכה לפרוש מיני בוטה על הבמה כיוון שהמוסיקה של פוצ'יני הובילה אותנו בבטחה לרגע זה. שהרי המוסיקה אומרת הכל והדמיון שלנו יכול להשלים את החסר.

פוצ'יני מציג לנו נשיקה דומה בסיום דואט האהבה בין בטרפליי לפינקרטון. אך הפעם הנשיקה אינה מפתיעה, הפעם מדובר בנשיקה שמסיימת דואט של אהבה מהול בתשוקה, דואט החותם בנשיקה את חגיגת הנישואין של פינקרטון ובטרפליי. עבורה מדובר בנשיקת האהבה הראשונה של חייה, גם אם היא עצמה לא כל כך תמימה למרות גילה הצעיר (15), עבורו של פינקרטון מדובר במימוש התשוקה הפרועה של הרגע, בדרך למימוש הפנטסיה המינית בגללה נכנס להרפתקת הנישואין היפניים המיוחדים שארגן לו גורו, הסרסור לדבר עבירה. הרגע בו מנשק כלאף את טורנדוט הוא מיוחד בגלל שהוא ספונטני, בגלל שהוא לא מתוכנן ומסיבה זו הוא ממיס את הקרחון המתנגד של נשיותה. הנשיקה במאדאם בטרפליי היא טבעית ביותר ואין בה כל הפתעה, למרות שתזמורתו של פוצ'יני מעטרת את שתי הנשיקות בסער ובפרץ דרמטיים עזים כפי שרק פוצ'יני ידע לכתוב.

נשיקה דומה הרבה יותר לזו בטורנדוט היא נשיקתם של קונדרי ופרסיפל באופרה של וגנר. כמו טורנדוט שהדחיקה את מיניותה והתנגדה בכל עוזה למחזרים הרבים שניסו להסיר את שריון נשיותה, גם פרסיפל לא נחשף לחוויה המינית אך מסיבות אחרות. פרסיפל הוא עלם צעיר הגדל ביער ללא הורים. הוא מוצא את דרכו בעולם ללא כל הדרכה והכוונה. טורנדוט יצרה לעצמה מסגרת שבתוכה היא יודעת כיצד לתפקד. פרסיפל מחפש את המסגרת הזו, הוא מחפש אחר הדרך הנכונה, אך לא מוצא אותה. ואז יום אחד במהלך מסעותיו הוא מגיע לארמון קסום ובגנו הוא פוגש עלמות-פרחים המנסות לפתות אותו. פרסיפל שטרם גילה את קיומו של המין, נהנה מהחיזורים, אך לא מתייחס אליהם ברצינות רבה במיוחד. אבל כאשר הוא פוגש בפעם הראשונה באשה חושנית צעירה העומדת לפניו, מיניותו מתעוררת. באינסטינקט הטבעי הראשוני שלו הוא בטוח כי האשה היפה והמושכת היא אמו. אך עד מהרה מתברר לו כי אין היא אמו כלל וכלל. קונדרי רוצה לפתות את פרסיפל, היא רוצה  להטות אותו מהדרך אחריה הוא מחפש, היא רוצה למנוע ממנו להחזיר את הסדר על כנו בעולם הנשלט ברגע זה על ידי כוחות הרוע והשחור של קלינגסור. והיא משתמשת בנשק הפיתוי הנשי חסר המעצורים. פרסיפל כמעט ונכנע וכאשר קונדרי מנשקת אותו בלהט רב, לא מאהבה אלא מתוך דבקות במשימה, הוא מבין דרך שפתותיה הלוהטות מהי מטרתו האמיתית בחיים. הוא לא נכנע לנשיקה, הוא מבין דרכה כי עליו לעזוב את טירתו של קלינגסור ולשוב אל ממלכתו של אמפורטס, להציל את המלך החולה והממלכה הנגועה ועל ידי כך להוכיח את גבריותו. בעוד טורנדוט נהנית מגילוי נשיותיה ומיניותה ומתמסרת לנסיך הכובש אותה בחדוות נעורים, פרסיפל מגלה דרך נשיקת הפיתוי המרומה דבר שהוא הרבה מעבר לחדוות המין. וגם וגנר כמו פוצ'יני יודע להעצים את רגע הנשיקה בתזמור מדהים ומרגש שנותן לנו להבין כי נשיקה זו היא אינה סתם נשיקה אלא אקט שמשמעותו הכוללת גדולה פי כמה.

מין ואופרה מעולם לא צעדו יד ביד, או שמא יש לומר תו בתו. אך כיום דומה שכמעט כל במאי מעוניין לתת לאופרות השונות ממד מיני חזק ודרמטי. אבל תפאורות ותלבושות, ניצבים ורקדנים לא ישנו את העובדה שמלחיני האופרה הגדולים לא רצו להראות יחסי מין על הבמה שכן באופרה המוסיקה יכולה לומר בצורה מעודנת וישירה את מה שהבמאים של ימינו צריכים להציג באמצעים חזותיים רבים, שבמקרים רבים הם אך ורק בחזקת כל המוסיף גורע. ככלות הכל התשוקות בעולם האופרה הן עזות ביותר, והן באות לידי ביטוי במקרים רבים בנשיקה מתמשכת אחת, נשיקה שאומרת הכל ואין יותר מה להוסיף עליה.

עבור לתוכן העמוד