ינופה - תקציר העלילה

כשנישאה האלמנה קלמן, אמו של לאצה, לבנה המבוגר של סבתא בוריובקה, היא הפקידה בידיו את ניהול הטחנה, והוא הורישו באופן טבעי לבנו שטווה בוריה. נישואין אלה והירושה שבעקבותיהם נישלו את לאצה קלמן - בנה של האלמנה מנישואיה הראשונים - מזכויות הירושה. וכך לאצה, שאמור היה להיות בעל הטחנה, מוצא עצמו מועסק כשכיר על-ידי אחיו החורג. לסבתא בוריובקה, שחיה בטחנה ומשמשת כסוכנת בית, יש בן נוסף, תומאש, שאף הוא נישא פעמיים. מנישואיו הראשונים נולדה לתומאש בת, היא ינופה. לאחר מות אשתו הראשונה, נשא תומאש את פטרונה סלומקובה, הקוסטלניצ'קה (שמשית הכנסייה), בעיירה. נישואים אלה כשלו, תומאש בזבז את כספה, שתה לשוכרה, ולעתים קרובות היכה אותה. מאז מות תומאש, מגדלת הקוסטלניצ'קה את ינופה שעובדת בטחנה ומקווה להינשא לשטווה, שאת תינוקו היא נושאת ברחמה.

מערכה ראשונה
סתיו

ינופה מחכה בקוצר רוח לשובו של שטווה מטקס הגיוס השנתי. אם יגויס לצבא, הרי שלא יוכל לשאת אותה לאישה, וכבודה יחולל שכן בני העיירה יגלו שהיא הרתה לו. לאצה, אחיו החורג, מקנא באושרו של שטווה וביחסיו עם ינופה. הוא מתלונן באוזני הסבתא על היחס הטוב שהפגינה כלפי שטווה, כבר בהיותם ילדים. ינופה מוכיחה אותו על חוסר הכבוד שבו הוא נוהג בדברו עם הסבתא. לאצה חש בעצבנותה בכל הקשור לעתידו של שטווה. יאנו, הרועה, נכנס ומספר לינופה בהתרגשות עצומה, שהוא מסוגל לקרוא, לאחר שהיא לימדה אותו. הסבתא אומרת  כי לינופה יש שכל של גבר, כמו לאמה החורגת וינופה עונה שהשכל שלה התבזבז מזמן. מנהל הטחנה משחיז את סכינו של לאצה ובאותו זמן, מציק לאצה לינופה על אהבתה לשטווה. המנהל, שסיים להשחיז את הסכין, מודיע שלמרות הכול שטווה לא יגויס לצבא. ינופה מאושרת ולאצה נרגז.

שטווה השתוי, חוזר עם הכפריים שגויסו וינופה מוכיחה אותו על הפרזתו בשתייה. הוא נפגע מדבריה, כועס, ומתרברב שגם כך כל הבנות מאוהבות בו. הוא מוציא כסף ומבקש מן הנגנים להשמיע את השיר האהוב על ינופה, ויוצא במחול. הקוסטלניצ'קה מגיעה ומשתיקה את החבורה הרעשנית. לשטווה היא אומרת שהוא בן בוריה טיפוסי, שיכור וגס רוח, ועל ינופה היא אוסרת להתחתן אתו במשך שנה, שבמהלכה יהיה על שטווה להוכיח שהוא שומר על פיכחותו. לאצה נהנה מהעלבון שסופג אחיו החורג ומנסה להחניף לקוסטלניצ'קה, שבינתיים עוזבת את המקום. הסבתא משלחת את הנגנים לביתם, את שטווה למיטה ומנסה לנחם את ינופה על הדחייה החדשה במועד החתונה. ינופה מתחננת בפני שטווה שיתנהג כראוי, כדי שיוכלו להינשא לפני שהריונה יתגלה. שטווה מגיב ברוגז וממשיך להתהדר בכיבושיו. ינופה מאיימת בהתאבדות אם ינטוש אותה ושטווה מבטיח לה שלא יקרה כדבר הזה ומדבר על הערצתו ללחייה הורודות. הסבתא גוררת אותו למיטה. לאצה לועג על רברבנותו של שטווה, אבל ינופה ממהרת להשיב לו שהיא גאה על כך שאהובה, מקובל ואהוב על בנות הכפר. לאצה משחק בסכין המושחזת ומהרהר בקול רם איך יחוש שטווה, אם הלחיים שהוא כה מעריץ, לא ישמרו על צורתן. ואז, בבת אחת, הוא פוצע קשות את לחיה של ינופה. נדהם מחומרת מעשהו, הוא מתרצה ומתוודה בפני ינופה שתמיד אהב אותה. בארנה, המשרתת, מנסה להסביר שהפציעה היא מקרה מצער שאיש אינו אשם בו, אבל מנהל הטחנה קורא לעזרה וטוען שלאצה חתך את פניה של ינופה בכוונה תחילה.

מערכה שנייה
חורף

הקוסטלניצ'קה שגילתה את הריונה של בתה החורגת, מסתירה אותה בדירתה בה נולד התינוק לפני שמונה ימים. ינופה עדיין חלשה ורגישה והקוסטלניצ'קה אומרת לה שבמקום לדאוג לתינוק, שנקרא גם הוא שטווה, עליה להתפלל שהוא ימות. במלים אלה היא שולחת את ינופה לישון. כשהיא נותרת לבדה, מתוודה הקוסטלניצ'קה על שנאתה לתינוק, ממש כשם שהיא שונאת את אביו, ועל תפילתה למותו. עכשיו היא תיאלץ להתחנן בפני שטווה שישא את ינופה לאישה, ולשם כך היא מוכנה להשפיל את עצמה ומזמינה את שטווה לביתה. שטווה, שחשב שינופה נסעה לווינה מגיע, אך מתברר לו כעת שינופה נמצאת בבית ושהתינוק שלו כבר נולד. הקוסטלניצ'קה מתחננת בפניו שיכיר באבהותו על התינוק ויתחתן עם ינופה, אבל שטווה משיב שלאחר שראה את פניה המצולקות של ינופה, הוא אינו אוהב אותה עוד. הוא מוסיף ואומר שהוא חושש מן הקוסטלניצ'קה שנראית בעיניו כמכשפה נוראית, ולבסוף מספר לה שהוא עומד לשאת את קרולקה, בתו של ראש העירייה. שטווה מציע כסף כפיצוי ומסתלק מן המקום במהירות. הקוסטלניצ'קה זועמת: היא היתה רוצה להרוג את הילד ולהניח את הגווייה לרגלי אביו המתנכר.

לאחר שראה את שטווה יוצא מן הבית, מגיע לאצה ושואל אם ינופה חזרה ומבקש לדעת מה רוצה שטווה. גם הוא חושב שינופה היתה בווינה. הקוסטלניצ'קה מספרת לו שינופה כלל לא ראתה את שטווה. לאצה נרגע ומבקש רשות לשאת את ינופה לאישה והקוסטלניצ'קה מחליטה לגלות לו את האמת. לאצה נבהל מן המחשבה שהוא יצטרך לגדל את בנו של אחיו החורג. כשרואה הקוסטלניצ'קה את הבעת פניו ואת תגובתו, היא אומרת לו שהילד מת ושאביו, שטווה, יודע זאת. היא שולחת את לאצה כדי לברר מתי שטווה מתכנן לשאת את קרולקה. הקוסטלניצ'קה נשארת לבדה ונאבקת עם מצפונה: אם תהרוג את התינוק תוכל בתה להינשא ללאצה. אבל להרוג תינוק?! ברגע של סערת רוחות היא נוטלת את התינוק, מתבוננת בפני ינופה הישנה ויוצאת כשהתינוק בזרועותיה. היא לוקחת אותו אל הנהר הקפוא ומטביעה אותו.
ינופה מתעוררת משנתה, מגלה שהיא לבד ומחפשת את התינוק. היא מקווה שהוא חי ומצבו טוב ומתפללת למריה, שאתה היא מזדהה, ומבקשת שתשמור על תינוקה מכל משמר. הקוסטלניצ'קה חוזרת הביתה ומספרת לה שתינוקה נפטר וטוב תעשה ינופה אם תשכח אותו. לאצה נכנס ומודיע על הסכמתו לשאת את ינופה לאישה והקוסטלניצ'קה מודה לאלוהים שתוכניתה הצליחה. היא מקווה שנישואי ינופה יעלו יפה ומקללת את שטווה שבגללו נאלצה להרוג את התינוק. רוח קרה ומפחידה חודרת מבעד לחלון ומרתיעה את הקוסטלניצ'קה.

מערכה שלישית
אביב

ההכנות לקראת טקס חתונתה של ינופה בעיצומן, כשראש העירייה ורעייתו נכנסים. ראש העירייה מעיר על הופעתה החולנית של הקוסטלניצ'קה. זוג האוהבים ינופה ולאצה, משוחחים ביניהם: היא מרוצה על שהסכים להינשא לה והוא מבטיח לה להקדיש את כל חייהם המשותפים בכדי לפצותה על הנזק שגרם לה בזעמו. שטווה וקרולקה, מגיעים לברך את הזוג הצעיר ונראים כמי שהשלימו עם המצב החדש. אורחים מגיעים ובני הכפר שרים שיר כלולות לינופה. הסבתא מברכת את הזוג הצעיר והכול מתכוננים לצאת לכנסייה, כאשר אל החדר מתפרץ יאנו, הרועה, ומבקש שראש העירייה יגיע בדחיפות למבשלת השיכר: פועלים שפינו את הקרח גילו בתוכו גוויית תינוק. ינופה מבינה שהתינוק שנמצא הוא בנה המת ותושבי הכפר משוכנעים שהיא שהרגה את תינוקה ומתקיפים אותה, אך לאצה עומד לצידה. הקוסטלניצ'קה מהסה את כולם ומתוודה על הרצח. קרולקה נדהמת לגלות שהתינוק הוא בנו של שטווה. לאצה נוטל על עצמו את האשמה שכן הוא משוכנע שהכול נגרם בגללו. ינופה מתחילה להבין את הסיבות למעשה החמור של הקוסטלניצ'קה וכשזו מבקשת את מחילתה, ינופה סולחת. הקוסטלניצ'קה מובלת למעצר ולמשפט. כשהיא נותרת לבדה עם לאצה, אומרת לו ינופה שהוא חייב לעזוב אותה לאחר שנתגלו לו כל פרטי המעשה המזוויע. היא מצידה סלחה לו מזמן על מעשהו הנמהר. אך לאצה מודיע לה שלעגן של הבריות הוא כאין וכאפס לעומת אהבתו אותה. שניהם, הוא אומר, ימצאו מנוחה רק זה בזרועותיו של זה וינופה מקבלת בשמחה את אהבתו.

 

עבור לתוכן העמוד