האופרה הישראלית בקיבוץ כישורית

בשנים האחרונות היתה לי הזכות והעונג לנסוע מטעם האופרה הישראלית וקרן אחיעזר  לסדרת קונצרטים בפריפריה. בכל פעם נסענו ליישוב אחר וזכינו למפגש חד פעמי עם קהילה שמסיבות כאלו ואחרות לא מתאפשר לה להגיע לצפות במופעי האופרה אצלנו במשכן, בתל-אביב.
לאחרונה חווינו חוויה מיוחדת במינה. יצאתי אני בליווי של ארבעה זמרים, זמרי ובוגרי הסטודיו לאמנים צעירים ביחד עם הפסנתרן איתן שמייסר לעבר הקיבוץ כישורית, הממוקם בגליל קרוב לכרמיאל. כישורית הוא יישוב מיוחד בו גרים "חברים" בעלי צרכים מיוחדים, החיים במתכונת של קיבוץ בעל חיים שיתופיים בתמיכתם ועזרתם של צוות מקצועי המלווה את שגרת חייהם של חברי הקיבוץ.
הדרך לקיבוץ הייתה מלאה בשאלות, בחששות, בתהיות. איך חברי הקיבוץ יקבלו אותנו ואת האמנות המשונה\מצחיקה שאנו עוסקים בה. איך אנחנו נקבל אותם?
בשעה 8 בערב כבר התחילו כמה חברים להיכנס אל חדר האירועים ואנחנו התחלנו בהכנות אחרונות לקראת המופע. לאט לאט החדר התמלא בעוד ועוד חברים, חלק מתרגשים ומזדרזים לתפוס מקומות טובים מקדימה, חלק הגיעו עם סקרנות מאוד גדולה וחלק כבר יודעים מראש מה הערב צופן בחובו. "אני שונא אופרה," הכריז אחד החברים, "אני ממש שונא אופרה" הוא חזר ואמר. לא רק שאותו חבר הכריז שהוא שונא אופרה, הוא גם טרח להראות לנו שהוא הצטייד מראש בזוג אטמי אוזניים אותם הוא דאג להרכיב עוד לפני הגיענו. אין ספק שעומד להיות ערב מעניין לשני הצדדים.
אחרי שכולם כבר נכנסו והאחרונים תפסו את המקומות האחרונים שנשארו מאחורה, התחלנו בקונצרט. בחדר היה אי שקט מורגש אבל אחרי כמה רגעים עלתה נעה, המדריכה הראשית והקריאה עבור החברים ועבורנו ברכה לתחילת הערב ולקונצרט מוצלח, רמת המתח והציפייה בחדר עלתה אפילו עוד דרגה. הגיע הזמן להתחיל.
פתחנו במספר אריות מהמיטב של עולם האופרה. בחדר השתררה דממה מוחלטת. החברים ההמומים הסתכלו בעיניים גדולות ומלאות התפעלות על הזמרות והזמרים שעלו אחד אחד לשיר מולם. הם שמעו על החיים הסוערים של דמויות האופרה שאוהבות ונפגעות וחיות חיים מופלאים. החברים אפילו ענו למרגריט מפאוסט שעדיף לה לבחור בתכשיטים של פאוסט מאשר בפרחים של סיבל המחזר אחריה. הם צחקו על גורלם של פפגנו ופפגנה שלא מצליחים להחליט מה יהיה להם קודם פפגנים או פפגנות ואפילו קצת פחדו כשמלכת הלילה שטחה בפניהם את שירתה. אבל בזה זה לא נגמר. ללאורטה מהאופרה ג'אני סקיקי היתה חסרה דמות של אב, לשיר לו את האריה הנפלאה שלה. מתוך הקהל נבחר חבר אחד, ג'וזף שמו, שהתיישב במרכז הבמה והאזין לזמרת כשהיא כורעת ברך מולו ומתחננת בפניו שיתן לה להתחתן עם בחיר ליבה. בסוף האריה המרגשת, ג'וזף אפילו ניסה לענות לה בשירה ואז אמר שאם היא הייתה בתו באמת, הוא בוודאי היה מסכים לכל מה שרק הייתה מבקשת.
לקראת סיומו של הערב החלטנו שאנחנו שרנו מספיק ולכן הזמנו את החברים להצטרף אלינו בכמה שירים שהם בוודאי מכירים וכך סיימנו את הערב בשירה משותפת של "יוסי ילד שלי מוצלח" ו"מה אומרת עינייך". וכך בקול מחיאות כפיים רמות סיימנו את הקונצרט.
מיד בסיום המופע החברים הנרגשים ניגשו אל הזמרים לחלוק את החוויה המרעישה הזו שעברה עליהם, לבקש חתימה או הקדשה וקצת לפטפט. החברים יצאו נלהבים ומרוגשים מאוד מהקונצרט אבל אני חושבת שיותר מכל יצאנו אנחנו מרוגשים מהחוויה הנפלאה והייחודית שיצא לנו לקחת בה חלק. שוב נוכחנו לדעת שהמוסיקה בכלל והשירה בפרט יכולה לחולל מעשים נפלאים. אנחנו מצפים ומקווים לפגוש את קבוצת החברים המעוררת השראה הזו שוב בהמשך דרכינו או בכישורית או דווקא אצלנו בבית האופרה. מי יודע?
כל זה ועוד הרבה תודה לקרן אחיעזר שאפשרה לנו לעשות טוב בלב לקהל שלנו ולנו.

עומר בן סעדיה
עבור לתוכן העמוד