אאידה- תקציר העלילה

מערכה ראשונה

תמונה ראשונה
אולם בארמון המלך בממפיס
רמפיס, הכהן הגדול, מספר לרדמס, מפקד צעיר בצבא המצרי, שהאתיופים מאיימים על מצרים, וכי מלחמה היא בלתי נמנעת. חלומו של רדמס הוא להיבחר כמפקד כוחות הצבא, לנצח במלחמה ולהביא לאאידה, השפחה האתיופית אותה הוא אוהב בסתר ושעובדת היותה נסיכת הכתר האתיופית אינה ידועה במצרים, את זרי הדפנה. אמנריס, בת המלך, אוהבת גם היא את רדמס, אך חוששת שאהבתו נתונה לאחרת וחושדת כי אאידה היא יריבתה.
מלך מצרים ניכנס מלווה ברמפיס ובפמליה המלכותית. שליח מאשר את הידיעות כי הפלישה האתיופיות בהנהגתו של אמונסרו, מלך אתיופיה, החלה. מלך מצרים מכריז על מלחמה, ומודיע שהאלה איזיס בחרה ברדמס להנהיג את צבא מצרים. לאחר שקיבל מידיה של אמנריס את נס המלחמה, פוסע רדמס למקדש האל וולקן (פתאח), שם יקבל את הנשק הקדוש. אאידה נותרת לבדה כשהיא לכודה בין רצונה בהצלחתו של רדמס, לבין אהבתה למולדתה, לעמה ולאביה.

תמונה שנייה
במקדש האל וולקן בממפיס

שירת מקהלת הכוהנות נשמעת ברקע ומתחלפת לסירוגין בתפילותיהם של רמפיס וכוהניו. בזמן שהכוהנות רוקדות, רדמס מקבל את הנשק הקדוש ואת פסלון האל פתאח האמורים לשמור עליו מפני אויביו ולהביא לו את הניצחון. כולם מתפללים לאל וולקן שיגן על מצרים וישמור עליה.


מערכה שנייה
תמונה ראשונה
מגורי אמנריס
חגיגות ניצחונם של המצרים על האתיופים עומדות להתחיל. אמנריס, מוקפת בשפחותיה, מחכה בקוצר רוח לשובו של רדמס. אך היא אינה מסוגלת להסיר מליבה את הספקות בדבר אהבתו של רדמס לאאידה. אמנריס מנסה למצוא נחמה במחול העבדים שחומי העור, אך בראותה את אאידה, היא משלחת את עבדיה מעליה. אמנריס מלאת הקנאה, מנסה לחשוף את רגשותיה האמיתיים של אאידה. היא מקבלת את פניה בברכה מעושה, משתתפת בצערה על התבוסה האתיופית בקרב, ומודיעה לה כי רדמס נהרג במהלך הקרב. תגובתה הרגשנית של אאידה מחזקת באמנריס את התחושה שאאידה אכן אוהבת את רדמס. כאשר אמנריס מגלה לאאידה כי רדמס בעצם חי, האושר של אאידה מאשש את חששותיה של אמנריס מעבר לכל ספק. אאידה כמעט וחושפת את ייחוסה המלכותי אך היא מתעשתת ומתוודה בפני אמנריס רק על אהבתה הגדולה לרדמס. תרועות החגיגות מבשרות את תחילת טקסי הניצחון. אמנריס, מתמלאת חמה בעקבות גילוי האהבה של אאידה לרדמס, מייחלת לנקום ביריבתה, ועוזבת תוך כדי דחיית תחנוניה של אאידה עליה היא מצווה להתלוות אליה למצעד הניצחון.

תמונה שנייה
בשער העיר תבי
לנגד עיני המלך, בתו אמנריס ואאידה, העם המצרי חוגג את ניצחונו על האתיופים. החיילים המצרים צועדים במצעד ניצחון, צעירים וצעירות רוקדים לכבודו של המלך המצרי, שלל המלחמה והמנחות מוצגים לראווה ולבסוף מגיע גם רדמס. במצוות המלך, אמנריס מעטרת את ראשו של המפקד המנצח בכתר והמלך מבטיח לרדמס כי ייעתר לכל משאלה שלו. לבקשתו של רדמס השבויים האתיופיים מוצגים בפני המלך. ביניהם נמצא גם אמונסרו, מלך אתיופיה ואביה של אאידה. כשאאידה מזהה את אביה היא נופלת לזרועותיו, אך אינה מסגירה את זהותו המלכותית. הוא פונה אל המלך המצרי ומזדהה כחייל בצבא האתיופי וכאביה של אאידה ומודיע לכולם כי אמונסרו נהרג בקרב. רדמס מבקש מן המלך לחוס על השבויים ולשחררם לחופשי. הכוהנים מתנגדים ורמפיס מציע פשרה: השבויים ישולחו לחופשי, אך אאידה ואביה יישארו במצרים כבני ערובה. המלך מקבל את הפשרה, וכאות של שלום הוא מעניק את יד בתו, אמנריס, לרדמס ובעוד אמנריס צוהלת, אאידה מוצאת עצמה בייאוש רב. 


מערכה שלישית
על גדות הנילוס
בערב נישואיה לרדמס, מגיעה אמנריס למקדש איזיס לשאת תפילה, שם מחכה לה רמפיס. אאידה מצפה לבואו של רדמס כשהיא מביעה את ייאושה ואת כוונתה לשים קץ לחייה, אם תאלץ להיפרד ממנו. היא מתמלאת געגועים עזים למולדתה ואביה, אמונסרו, שעקב אחריה, מנסה להוכיח אותה על יחסה המתנכר לעמה ולמולדתה. הוא טוען בפניה כי העם האתיופי נכון להשיב מלחמה אחת אפיים, אך כדי לנצח, צריכה אאידה להוציא מרדמס סוד צבאי אחד בלבד – באיזה מעבר מתכוון הצבא המצרי להשתמש במלחמה הקרבה נגד האתיופיים. לאחר התלבטות רבה, במהלכה אומר אמונסרו לביתו כי היא בסך הכל משרתת של הפרעונים, מבטיחה אאידה לחשוף את הסוד ואמונסרו מסתתר כדי לעקוב אחר פגישתם של אאידה ורדמס.
כשרדמס מופיע, הוא מספר לאאידה כי בקרוב מאוד ינהיג שוב את צבאו למלחמה נגד האתיופים, וכפרס על הניצחון הצפוי, הוא מתכוון לבקש מהמלך כי ישחררה וייתן לו לשאתה לאישה. אאידה מנערת את רדמס מאשליותיו: איש לא יסכים לרעיון כזה, לא המלך, לא אמנריס ולא הכוהנים. הדרך היחידה בה יוכלו להמשיך להיות ביחד, היא אומרת לאהובה, היא לברוח לאתיופיה. רדמס מהסס אבל לבסוף נעתר. כאשר שואלת אותו אאידה, באיזה נתיב יברחו ממצרים מבלי שייתפשו, נוקב רדמס במעבר נפטה וכך הוא חושף את המידע שאמונסרו מייחל לגלות. אמונסרו חושף בפני רדמס את זהותו האמיתית בעוד אמנריס, שהיתה עדה לכל ההתרחשות עת יצאה מהמקדש, שבה במהירות למקדש ומזעיקה את רמפיס. רדמס המזועזע תופס כי בהיסח הדעת הוא בגד בארצו בעוד אאידה ואמונסרו מנסים להרגיע אותו ולשכנעו להימלט אתם לאתיופיה. כאשר אמנריס ורמפיס מגיחים מן המקדש מנסה אמונסרו להרוג את אמנריס, אך רדמס מגן עליה ומפציר בפני האב ובתו להימלט בעוד הוא מסגיר עצמו לידי רמפיס.


מערכה רביעית

תמונה ראשונה
אולם בארמון מלך מצרים
רדמס מצפה לגזר-דין מוות במשפטו. אמנריס מפצירה ברדמס שיתכחש לאשמותיו ויוותר על אאידה ומבטיחה לו כי תפציר במלך כי ישחררו, אך רדמס מסרב. הוא שמח לשמוע שאאידה נותרה בחיים.
רדמס אינו משיב להאשמותיו של רמפיס, וגזר-דינו  הוא מוות כבוגד. עונשו יהיה להיקבר חי במערה שמתחת למזבח במקדש האל וולקן. בייאושה, מקללת אמנריס את הכוהנים שחרצו את דינו של הגבר אותו היא עדיין אוהבת.

תמונה שנייה
מערת קבורה מתחת למקדש האל וולקן

רדמס מובל על-ידי הכוהנים אל מערת הקבורה שלו. בעוד מחשבותיו נושאות אותו לאאידה, הוא מבחין בחשכת המערה בדמות אדם. הוא נדהם לגלות לפתע את אאידה, שחמקה אל תוך המערה כדי להתאחד עם אהובה. לשווא מנסה רדמס להציל אותם. זה בזרועות זו, נפרדים אאידה ורדמס מן העולם. מעל מערת הקבורה נושאים הכוהנים תפילה אחרונה בעוד אמנריס מתפללת לאיזיס כי תציל את נשמתו של רדמס.

עבור לתוכן העמוד