עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הזמנה לפגישה עם מלחין (השועלה הערמומית הקטנה)


השועלה מחודדת האוזניים זכתה להצלחה רבה אפילו בעיתון. לא ברור לי מדוע האנשים אהבו אותה כל כך. אולי היה זה בגלל שהיא תמיד היתה עם הרגליים על הקרקע. אבל מעולם לא היה עולה על דעתי שהיה לה מעריץ קבוע, אדם ששערו אפור ועיניו נוצצות. אני מכיר אותו רק מרחוק כיוון שהוא מוסיקאי ואני לא מתיימר להבין במוסיקה. לפתע שמעתי שהשועלה שלי כישפה אותו והוא רצה להעביר את המלים והמעשיים היומיומיים שלה לשפה של תווים, שפה שמכל הדברים האנושיים היא השפה הכי מרוחקת מהקרקע. לא יכולתי להאמין למשמע אזני והייתי משוכנע שמדובר במתיחה של אחד מחבריי. אבל מאוחר יותר הותקפתי על ידי דרישה ישירה: מה דעתי על כך? לא אמרתי מאומה. הייתי מופתע והיתה לי תחושה שמישהו רצה להערים עליי. ואז יום אביב אחד לפני שנתיים קיבלתי הזמנה מינאצ'ק עצמו.

לבי הלם בחוזקה עוד יותר מהלב של השועלה עת היא נתפשה במהלך החגיגה בכפר. אזרתי את כל האומץ שלי והלכתי לפגישה. היה זה חודש מאי ושירת הציפורים מלאה את חלל האוויר ברחובות ומעל לגגות בברנו, כאילו צעדתי באחו ליד הנהר. ינאצ'ק עצמו חיכה לי בגן הקטן של הקונסרבטוריון. הוא ישב בין השיחים כשפרחים רבים מלבלבים סביב לראשו הלבן שנראה כאילו הוא הפרח הגדול מכולם. הוא חייך ומיד ידעתי כי חיוך זה הוא החיוך שהחיים מעניקים לנו כמדליית זהב עבור אומץ בעת קרב בפני האויב, עבור של אומץ בפני הצער, המצוקה והשנאה. באותו רגע האמנתי שהשועלה שלי היתה שם גם כן, מבויתת ונשלטת על ידי טוב הלב של האיש הזה בגן הקטן ושבלי שנרגיש היא תתגנב למרגלותינו ותקשיב לשיחה שלנו. ינאצ'ק הזכיר את הסיפור רק בכמה מלים וישר התחיל לדבר על היער שבביתו במקום שלא הכרתי. הוא דיבר על מחקריו על ציוצי הציפורים והבנתי שהוא היה מודע לאושר שהיה מקובע בחיוכו.

מתוך זיכרונותיו של רודולף טסנוהלידק

ינאצ'ק אהב את הטבע יותר מכל דבר אחר. כל מי שראה אותו עובד בגן שלו ומביט בתשוקה על כל יצורי האל יכול היה רק לקנא בשמחה ושביעות הרצון שלו. בכורי צמחים, טיפות שלג וסיגליות העניקו לו תענוג רב והוא לא יכול היה לתאר את גנו בלעדיהם. האושר הגדול  ביותר שלו היה כאשר זוג של ציפורי סבכי או קיכלי באו לקנן בגן. הוא עקב אחריהם והיה מקוסם כאשר הם טפלו בגוזלים שלהם. הקיכלים היו המומחיות שלו. כשהוא כפוף כמעט על ברכיו הוא היה עוקב אחר הדרך בה האכילו את הגוזלים שלהם וכיצד לימדו אותם לנסות ולעוף. מישהו מתוך כוונת זדון, הביא לטאה וצפרדע לגן שלו. כאשר הציעו לו להיפטר מהם ענה: "איזה רעיון טפשי. אני שמח שהם אתי כאן."
אוסבלד קלובנה


 

עבור לתוכן העמוד