עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

טוסקה בראי העדשה

שיחה עם הבמאי והמעצב הוגו דה אנה

הוגו דה אנה מדבר בהתלהבות רבה על ההפקה החדשה של טוסקה שיצר עבור האופרה הישראלית. בדיוק כפי שבחדר החזרות או בחדר האיפור הוא מתמקד בכל פרט ופרט ואינו חוסך בזמן כדי להגיע לתוצאה הרצויה ביותר מבחינתו, כך גם בשיחה עמו. הוא בורר את מלותיו בקפידה אך רעיונותיו קולחים. דה אנה מתחיל בהיסוס מה באנגלית ולאחר מכן עובר לאיטלקית שוטפת, שבה הרבה יותר קל לו להתבטא. מדי פעם הוא עוצר כדי לבחור מלה נכונה, אך הוא מביע את רעיונותיו בצורה מרתקת. דה אנה מוכן לדבר על כל נושא שבעולם הקשור לטוסקה ולדרך עבודתו כבמאי-מעצב. רק על שאלה אחת הוא מסרב לענות ומסתפק בחיוך: "מה תפקידו של הבמאי בעולם האופרה כיום?". אבל אין צורך לחכות לתשובה לשאלה זו, כיוון שהשיחה עם דה אנה עונה על השאלה בבירור: תפקידו של הבמאי הוא לקחת סיפור מוכר ולהציגו בפני הקהל בצורה הברורה והמרתקת ביותר, בהפקה בה כל האלמנטים חוברים ליצירה דרמטית אחת. לכן דה אנה בוחר תמיד לעצב את ההפקות שהוא מביים, כך שההפרדה בין בימוי האופרה לעיצובה החזותי, היא דבר לגמרי זר לאופן עבודתו.

סיפור מתח

טוסקה, מסביר דה אנה, היא "אופרה קלסית עם סיפור מסורתי לחלוטין. בראש ובראשונה זהו סיפור מתח אשר יש בו גם אלמנטים פוליטיים, אבל לא מדובר כאן באופרה פוליטית. האופרות דון קרלו ובוריס גודונוב, למשל , יכולות להיחשב כאופרות פוליטיות. בטוסקה הדבר החשוב ביותר הוא הסיפור עצמו והדרך בה הוא מוצג". האופרה טוסקה מתרחשת בזמן היסטורי ספציפי ביותר, ה-1 ביוני 1800, מספר ימים לאחר שהאיטלקים מנוצחים על-ידי כוחות נפוליאון בקרב מרנגו. האם ליום הספציפי הזה בהיסטוריה האיטלקית יש משמעות כאשר אנו רואים כיום את טוסקה? האם טוסקה היא אופרה המעוגנת בזמן ובמקום ספציפיים או אופרה היכולה להיות מוצגת בכל זמן ובכל מקום? "מי שרואה את טוסקה בפעם הראשונה חייב להיות מודע להקשר ההיסטורי של סיפור העלילה. הסיפור כסיפור יכול כמובן להתרחש בכל זמן ובכל מקום, אבל סיפור העלילה הספציפי של טוסקה הוא בעל הקשר מסוים ומובהק מאוד, וכך יש להציגה לפי-דעתי על הבמה".

ממד הזמן

"אני כלל לא חושב שניתן לביים את טוסקה בבימוי מודרני עכשווי, בדיוק בגלל ממד הזמן והדרך בה פוצ'יני תופס אותו. למשל, אם היינו עושים הפקה עכשווית של טוסקה, אז סקרפיה היה מחלק הוראות לסוכנים שלו בטלפון סלולרי ובכך היה חוסך זמן רב ביותר. הוא היה מגלה את הבריחה מבית-הסוהר מוקדם יותר ומצליח לקבל חדשות מהשטח במהירות הבזק. ומעבר לכך, כל ההיפוך החדשותי לגבי קרב מרנגו היה הופך לפתע לחסר משמעות. היום, באמצעות הטלוויזיה, חדשות מגיעות לכל מקום בן-רגע. בשנת 1800 הידיעה משדה הקרב הגיעה שלושה ימים לאחר הקרב והידיעה הראשונה היתה מוטעית, רק מאוחר יותר הגיעה הידיעה האמיתית על התבוסה בקרב. ברגע שמנסים להעלות את טוסקה בסביבה מודרנית, מאבדים משמעויות חשובות הקיימות באופרה ואת התפיסה המיוחדת של ממד הזמן בתוך הדרמה כפי שפוצ'יני עיצב אותו בטוסקה".

טוסקה האמנית

טוסקה היא אשה מיוחדת במינה, שאינה דומה לאף אשה אחרת, טוען דה אנה. "טוסקה היא טוסקה. היא אולי דומה למיני בנערה מהמערב, אבל היא שונה מכל הנשים האחרות שפוצ'יני יצר. אני מאמין שטוסקה היא אחת הדמויות העשירות ביותר בעולם האופרה והתיאטרון גם יחד. היא דומה יותר לגיבורות של הגרנד-תאטר הצרפתי כפי שהוא בא לידי ביטוי במחזות של סרדו. זו אשה שהיא בראש ובראשונה אמנית, ומעצם היותה אמנית מותר לה לעשות הכל, אפילו להרוג. בראשית המאה ה-19 הרעיון של האמן העומד מעל לחברה היה מאוד מפותח. גם קוורדוסי וגם טוסקה הם אמנים שאסור לשפוט אותם באמות המידה המקובלות ביחס לשאר האדם. האמנות, התיאטרון, הם המנחים את טוסקה בחייה שלה. במערכה השנייה, אומר לה סקרפיה בהתלהבות כי היא הרבה יותר אמיתית וטרגית עתה, כשהיא נאבקת על כבודה מולו, מאשר היתה אי-פעם על הבמה. אפילו קוורדוסי, לפני הוצאתו להורג, מתייחס לטוסקה שחקנית התיאטרון, המנסה לביים את מותו המבויים. טוסקה היא שחקנית, חייה, כל-כולם משחק הם, המשוקעים בעולם התיאטרון ואמנות גם יחד".


טוסקה היא דמות מראה של סקרפיה

דה אנה מסביר כי פוצ'יני, ברגעים מסויימים באופרה זו, הופך למחזאי ברכטיאני. "הוא יודע להבדיל בין הדמות לבין המציאות שלה עצמה. הדמות של טוסקה הופכת לדרמטית דרך הרצח של סקרפיה, בכך שבאותו הרגע היא מאמצת לעצמה את דפוסי ההתנהגות של סקרפיה. זה הרגע בו הקורבן הופך לתוקף מבחינה רעיונית ומעשית גם יחד. טוסקה היא ממש דמות מראה של סקרפיה, וניתן לחוש זאת במוסיקה ובטקסט ששניהם שרים. למעשה רק כך ניתן להבין את משפט הסיום של האופרה. כל אשה נוצריה מאמינה יודעת שהתאבדות היא חטא בלתי נסלח, ולכן טוסקה הקופצת אל מותה אינה מתאבדת, לפחות לפי תפישת עולמה. היא יודעת שהכל מותר לה, וכל מה שהיא רוצה עתה הוא לזכות בעימות ישיר עם סקרפיה בפני האל. שניהם שיקרו, שניהם בגדו, שניהם מתים, ועתה כל שנותר הוא להתעמת בעולם אחר מול שופט עליון. זה הסוף האולטימטיבי של מאבק הכוחות בין השניים, מאבק שאינו רק מיני, אלא עמוק הרבה יותר. טוסקה יודעת שסקרפיה חושק בה, והיא משתמשת בידיעה הזו ובתשוקתו אליה כקלף מנצח במאבק ביניהם, למרות שבסופו של דבר היא המפסידה הגדולה במאבק זה. אך יש להבין כי טוסקה אינה שקרנית באופייה - היא תמיד דוברת אמת ואת כל האמת. גם כאשר היא נענית להצעתו של סקרפיה ומבטיחה להתמסר לו למען חיי אהובה, הרי שבאותו הרגע היא מתכוונת לכך. הרעיון להרוג את סקרפיה צץ בראשה כהבזק של הרגע, כשהיא מבחינה בסכין. זו אינה רק פרשנות שלי, המוסיקה עצמה מביעה זאת להפליא".

ביטוי אותנטי של הדת

סקרפיה לעומת טוסקה, "משתמש בשקרים כאמצעי לחזק את כוחו ועוצמתו. סקרפיה מונע על-ידי דחף כפול לכל אורכה של האופרה: לכבוש את טוסקה ולהוציא להורג את קוורדוסי. הוא מעוניין בכך כבר במערכה הראשונה. ולמרות שבהריגתו של מריו יש מעין נקמה בטוסקה, אין זה העיקר. קוורדוסי הוא מהפכן וסקרפיה יעשה הכל כדי לדכא את ניצוצות המהפכה הצרפתית החודרים לאיטליה. הוא יחרף את נפשו בהגנה על כוחה של האצולה מפני כל ביטוי של חתרנות מהפכנית".
המערכה הראשונה של טוסקה, מסביר דה אנה, מתרחשת בכנסייה, והכנסייה מעצם טיבה וטיבעה מעניקה לאופרה נופך דתי מסויים. "סקרפיה, למשל, משתמש בדת כאלמנט נוסף להעצמת כוחו הפוליטי, אבל למעשה כל האלמנטים הדתיים קשורים לכנסייה. במערכה השנייה, הרגע היחיד בו הדת מוזכרת הוא באריה הגדולה של טוסקה, אבל אריה זו מנותקת לחלוטין מסיפור העלילה. מדובר במעין 'להיות או לא להיות' של טוסקה כאשר היא שואלת את האל, מדוע מגיע לה גורל כה אכזר". חשוב לציין כי פוצ'יני מתייחס לדת בצורה שונה מאשר ורדי, טוען דה אנה. פוצ'יני היה אדם דתי בעוד שוורדי לא היה אדם דתי בכלל. "הנשים של פוצ'יני הן נשים מאמינות: מוזטה, למשל, מתפללת למדונה בלה בוהם בדיוק ברגע בו מימי מתה, גם אם היא עדיין לא שמה לב לכך. מיני בנערה מהמערב מזכירה מיסיונרית מצבא הישע, ואילו מאדאם בטרפליי, הנערה היפנית הצעירה והמאוהבת, ממירה את דתה ואת תרבותה, כדי להיות קרובה עוד יותר לאיש בו היא מאוהבת ללא גבול. פוצ'יני חווה את הדת באופן אישי, ולכן הבין את משמעותה, כחוויה אנושית. בזכות יחסו האישי של פוצ'יני אל הדת, הוא הצליח לבטאה בצורה כה אוטנטית באופרות שלו".

דמויות המשנה כתפקידי אופי

על אף שטוסקה היא בראש ובראשונה אופרה לשלוש דמויות מרכזיות, ישנן באופרה זו כמה דמויות נוספות: שמש הכנסייה, ספולטה ושירונה (הסוכנים של סקרפיה) וכן דמות הסוהר. האם דמויות אלו חשובות אף הן? בהחלט, עונה דה אנה בנחישות. "תפקידי אופי אלה אינם רק עיטורים לעלילה, לכל אחד ואחד תפקיד משמעותי ביותר בדרך בה פוצ'יני מעצב את הדרמה המוסיקלית שלו, ולא מדובר רק בטוסקה. גורו במאדאם בטרפליי, בנואה ואלצ'ינדורו בלה בוהם, כל הדמויות הציוריות במערכה הראשונה בנערה מהמערב, פינג, פאנג ופונג בטורנדוט, רוב הדמויות בג'אני סקיקי ועוד. פוצ'יני יודע לעצב דמויות משנה נפלאות ביותר, ובכך הוא מעבה את הדרמה שלו לכדי פסיפס אנושי מורכב ועשיר, דבר שמעניק לזמרים רבים אפשרות להתבטא על הבמה. כל האופרות הללו, ואחרות שנכתבו בראשית המאה העשרים, כגון: אנדראה שנייה, אדריאנה לקוברר או לה וואלי, הן מאוד מסובכות ויש בהן דמויות משנה רבות וחשובות ביותר שעוזרות לנו להבין ולפרש את הסיטואציה הדרמטית ואת סיפור העלילה".

הממד הקולנועי

הפקה זו של טוסקה מאופיינת בשימוש משמעותי ביותר במדיום הקולנועי. מדובר בהפקה שבה סרטיו של דה אנה (שהוסרטו במקומות התרחשות העלילה ברומא), ממלאים תפקיד חשוב, ומעניקים ערך מוסף ליצירה האופראית. "הסרט הוא כלי של המעצב שמשרת את הדרמה הכללית. בכלל, בכל ההפקות שאני מביים התפאורה היא חלק מרכזי מהעלילה, ותמיד יש לה משמעות דרמטית ולא רק עיטורית. לתפאורה יכולה להיות משמעות סימבולית לעתים, ובפעמים אחרות היא יכולה להביע את רחשי ליבן של הדמויות. לסרט בהפקה זו יש חשיבות הרבה מעבר לכך שהוא מראה לצופים את המקומות הספציפיים בהם העלילה מתרחשת - הוא בסיס ליצירת אווירה. הסרט הוא למעשה ביטוי דרמטי של האופרה. למשל, בסוף המערכה הראשונה, התנועה של המצלמה מעבירה לנו באופן הברור ביותר את מראה עיניו המרצדות של סקרפיה, כאשר הוא סורק את הכנסייה כולה ומנסה להסיח את דעתו מהדילמה הנוראה בה הוא שרוי. המצלמה הופכת לכלי ביטוי משמעותי ביותר הממחיש את ההיסטריה הדמונית של סקרפיה ברגע זה. הסרט גם מסייע להעביר את האווירה המיוחדת של רומא, ואת התחושה המיוחדת שמעבירה עיר זו (כמו במערכה השלישית). ביימתי הפקות רבות של טוסקה בעבר, אבל כולן היו מסורתיות למדי, כשהתפאורה מתארת כמעט אחד לאחד את הכנסייה והמבצר ברומא. הפקה זו היא שונה לחלוטין, יש בה אלמנטים רבים, ואלה תואמים לרוח האופרה הזו. טוסקה היא אופרה המתרחשת ברומא, עיר עשירה באלמנטים סגנוניים רבים. אני לא סבור שניתן לביים כל אופרה בצורה שכזו. אינני רואה אפשרות שאוכל לביים את אאידה עם סרט מסוג זה, אבל במקרה של טוסקה ורומא, זה הדבר שנכון ביותר לעשותו. כך ניתן להעביר את המורכבות והייחודיות של הדמויות ושל סיפור העלילה שבייסודו הוא סיפור מתח, מעט שבלוני אמנם, אבל כזה שיש בו הרבה מעבר לדרמה עצמה". ולמרות שהוגו דה אנה עובד בחדר החזרות כמעט כמו במאי תיאטרון, הוא עצמו מדגיש כי ברור שהאופרה אינה רק תיאטרון. "התיאטרון הוא אכן חשוב ביותר, אבל אם היה מדובר רק בתיאטרון לא הייתי כאן. אינני במאי תיאטרון, אני במאי אופרה והמוסיקה חשובה לי מאוד. בלעדיה לתיאטרון זה אין כל משמעות".

 

עבור לתוכן העמוד