עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

גלגוליה של כרמן

למרות הכישלון של כרמן בהצגת הבכורה שלה, מהר מאוד תפסה האופרה את המקום הראוי לה על במות האופרה ברחבי העולם כולו. ובמהרה החלה גם כרמן, המבוססת על נובלה מאת הסופר הצרפתי פרוספר מרימה, לצאת מעולם האופרה ולהגיע לז'אנרים אמנותיים אחרים. המלחין סארסטה, למשל, חיבר את פנטסיית כרמן לכינור ותזמורת ובה מפגין הסולן זיקוקי דינור מוסיקליים היכולים להשתוות ליכולתן המרתקת של הזמרות השונות שהופיעו לאורך השנים בתפקיד הצוענייה.

כיום מבצעים גם נגנים נוספים את פנטסיית כרמן וידועה במיוחד הגרסא לכלי הקשה ותזמורת. המלחין הרוסי רודיון שדרין הלחין יצירת מחול לפי כרמן של ביזה, יצירה המבוצעת כיום לא מעט. ביצירה זו מקום מרכזי ביותר לחטיבת כלי ההקשה בתזמורת המעבירה את קצב הריקודים הסוחף של ספרד אל אולם הקונצרטים. כוריאוגרפים נוספים העבירו אף הם את דמותה של כרמן וסיפורה המרתק לעולם המחול הקלאסי והמודרני כאחד.

אך כרמן לא נשארה תמיד רק באולם הקונצרטים או על במת המחול. היא גם עברה אל מסך הכסף. בשנת 1916 הסריט צ'רלי צ'פלין בורלסקה זעירה על נושא כרמן. שנה לפני כן כבר יצר הבמאי הנודע ססיל ב. דהמיל סרט אילם על כרמן כשבתפקיד הראשי זמרת האופרה הנודעת ג'רלדין פראר, אשר היתה כרמן ידועה. בשנת 1927 יצא לאקרנים הסרט אהבותיה של כרמן בכיכובה של דולורס דל ריו ובשנת 1948 יצא סרט נוסף באותו השם עם ריטה הייורת' בדמות כרמן וגלן פורד כגברהנופל ברשתה, אך הפעם ללא המוסיקה של ביזה.

בשנת 1943 יצר אוסקר המרשטיין (צלילי המוסיקה, המלך ואני) את המחזה המוסיקלי כרמן ג'ונס. בגרסא זו עיבד המרשטיין את המוסיקה המקורית של ביזה באופן כבד למדי, כפי שהיה מקובל בברודוויי ועם נטייה בולטת לאלמנטים של ג'אז, והוסיף מילים באנגלית של התקופה. גם הסיפור עבר מספרד של ביזה לאמריקה של תקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1955 הסריט אוטו פרמינגר את כרמן ג'ונס עם דורותי דנדריג' והרי בלפונטה בתפקידים הראשיים. אך השניים רק שיחקו והותירו את הזמרה לאחרים. במקומה של דנדריג' שרה זמרת אופרה צעירה בראשית הקריירה שלה, מרלין הורן. סרט כרמן נוסף הגיע לאקרנים ב-1983, סרטם של הבמאי הספרדי קרלוס סאורה והכוריאוגרף אנתוניו גאדס, המתאר הפקת פלמנקו של סיפור כרמן בו מתאהב הכוריאוגרף ברקדנית הראשית שלו.

אך בכך לא תמו גלגוליה של כרמן. למסך הכסף הגיעה האופרה בשנת 1984 בבימויו של פרנצ'סקו רוסי. הפעם מדובר בסרט אופרה מלא וגדול מהחיים שצולם בספרד עצמה בכיכובו של פלסידו דומינגו כדון ז'וזה מרשים ביותר ועם זמרת לא ידועה בתפקיד הצוענייה התוססת, ג'וליה מיגנז ג'ונסון. עוד משתתפים בסרט רוג'רו ריימונדי (אסקמיו), פיית' אשם (מיכאלה), סוזן דניאל (מרצדס), וליליאן ווטסון (פרסקיטה).

בניגוד גמור לכל הפקות קולנועיות אלו, יצר הבמאי האנגלי פיטר ברוק כרמן שונה לחלוטין, כרמן אינטימית הרבה יותר,  בהפקתו האגדית הטרגדיה של כרמן. ברוק מפשיט את כרמן מכל המניירות האופראיות שלה. אמנם גם כרמן של ביזה היתה רחוקה מרחק רב מהגרנד אופרה הפריסאית, אך ברוק לוקח את האופרה קומיק של ביזה והופך אותה לאופרה קאמרית טעונה ומרתקת. הוא משאיר על הבמה רק ארבעה זמרים: כרמן, מיכאלה, ז'וזה ואסקמיו, ועוד שלושה שחקנים ומשתמש גם בתזמורת הרבה יותר מצומצמת. על הבמה הקטנה של ברוק מתנהלת דרמה מותחת ללא מקהלות ועלילות משנה. עלילה אחת, מפותלת אמנם, ובה כרמן בשיאה, ולטענת רבים זוהי כרמן האמיתית והמשכנעת ביותר.

עבור לתוכן העמוד