מוסיקה מרושעת, מעודנת ופנטסטית (כרמן)


ב-3 במרץ 1875 בתיאטרון האופרה קומיק בפריס נפל דבר בעולם האופרה. באותו ערב התקיימה במקום הצגת הבכורה של כרמן, ללא כל ספק אחת מיצירות המופת האופראיות של כל הזמנים ואחת מעשר, אם לא מחמש, האופרות הפופולריות ביותר בכל העולם ולא רק היום. אך באותו ערב בפריס נחלה כרמן כישלון חרוץ. גם הקהל וגם המבקרים פשוט שחטו את כרמן, שחיטה איטית וכואבת, שחיטה אכזרית וחסרת רחמים. הכישלון הצורב של כרמן פגע בביזה עד עמקי נשמתו. שלושה חודשים בדיוק לאחר מכן הוא נפח את נשמתו ויש הטוענים כי הביקורות הנוראות על כרמן הרגו לא רק את האופרה אלא גם את המלחין עצמו.

מדוע רגזו כל כך המבקרים? מה קרה שם באותו ערב באופרה קומיק והאם ביזה לא היה יכול לצפות לתגובה שלילית כל כך? ביזה היה רגיל לייחס עוין מהמבקרים. כבר האופרה הראשונה שלו, דולי הפנינים, לא זכתה בביקורות מרגשות, נהפוך הוא. אחד המבקרים כתב כי באופרה זו "לא היו כל דייגים בסיפור ושום פנינים במוסיקה." מבקרים אחרים האשימו את ביזה בחוסר מקוריות וחיקוי מוגזם למדי של כתיבתו האופראית של וגנר. אך היו גם מוסיקאים שגילו ניצוצות של כשרון באופרה זו. המלחין פרומנטל הלוי כתב כי "המוסיקה היא באיכות נעלה. יש לזכור את שמו של ביזה, הוא מוסיקאי... למרות שרבים ביקרו את המוסיקה בשלילה, לאחר ששמעתי את היצירה ברצינות הראויה שלוש פעמים אני יכול לאמור בוודאות כי זו אופרה מעולה." והקטור ברליוז, שהרוויח את לחמו כמבקר מוסיקה, כתב כי המוסיקה של דולי הפנינים "עושה לביזה כבוד רב, ולמרות כישוריו המרשימים כפסנתרן אין ספק כי הוא ייזכר דווקא כמלחין."

בצרפת של המאה ה-19 משלו שני סגנונות אופראיים בכיפה - הגרנד אופרה והאופרה קומיק. גרנד אופרה, אשר המלחין הבולט מוסיקה מרושעת, מעודנת ופנטסטית שלה היה מאיירבר, היתה אופרה בעלת מבנה קבוע של חמש מערכות לא קצרות עם בלט במרכזה, שעסקה בעלילות אפיות גדולות מהחיים. ההפקות עצמן לוו בתפאורות מרשימות ביותר. האופרה קומיק היתה קצרה וקומפקטית יותר, מלאה בדיאלוגים ועסקה בעיקר ב'עמך'. העלילות באופרה קומיק היו קלילות למדי ללא עומק רב וללא כל מסרים חברתיים מיוחדים. תפקיד המקהלה באופרה קומיק היה מרכזי הרבה יותר כיוון שבעלילות שולבו סצנות המוניות רבות. כמו כן היה נהוג כי בגרנד אופרה תופענה שתי זמרות דרמטיות בתפקידים הראשיים בעוד שבאופרה קומיק הופיעה זמרת אחת בעלת קול דרמטי ושניה בעלת קול קליל יותר. גם תפקידי הטנור באופרה קומיק נועדו לזמרים שקולם היה דרמטי פחות מאשר אלו שהופיעו בגרנד אופרה. מקורה של האופרה קומיק כבר בהצגות תיאטרליות קלילות של המאה ה-18 בהן היה שילוב של קטעי שירה מוכרים ודיאלוגים. במאה ה-19 היתה האופרה קומיק הרגילה סיפור רומנטי מתקתק עם סוף טוב.

אבל ביזה שינה את כל הכללים. כרמן אמנם נכתבה בסגנון האופרה קומיק והועלתה לראשונה בתיאטרון האופרה קומיק בפריס, תיאטרון שהעלה בעיקר אופרות בסגנון זה כמובן, אבל ביזה לא העתיק את המוסכמות של הז'אנר. הוא ניפצן לרסיסים. כרמן אינה עוד אופרה רומנטית טיפוסית. אין כאן סיפור אהבה מתקתק עם סוף טוב, נהפוך הוא. הקול אמנם קול יעקב אך הבגדים בגדי עשו. ביזה פוסע בכרמן צעד משמעותי קדימה לעבר הווריזמו האיטלקי של פוצ'יני ומסקני. הוא חיבר אופרה על אהבה וקנאה, אופרה על תשוקות סוחפות ורגשות מתפרצים, אופרה שאיש מעולם לא ראה כמותה. ומעל לכל, העלה ביזה על הבמה גיבורה נועזת ומרתקת, אישה שכלל לא דמתה לגיבורות האופראיות של התקופה. כי הדמות הנשית האופיינית באופרה קומיק היתה סכרינית בסגנון האופרטה הוינאית. כרמן היא דמות בעלת אופי חזק, דמות הקוראת תגר על החיים ועל המוות, ואת זה לא ראו באופרה קומיק אף פעם. זו אולי גם הסיבה מדוע כרמן נכשלה בבכורה.

ביזה עצמו הצהיר כי כוונתו היא לנסות ולשנות את ז'אנר האופרה קומיק. הוא הסביר גם כי מקומו אינו בעולם הגרנד אופרה. "כוכבי יזרח באופרה קומיק, אני אפתח ואשנה את הז'אנר באופן משמעותי." בכרמן, במקום להעניק לקהל אופרה קומיק טיפוסית עם הפי אנד, מסתיימת האופרה במוות, ברצח. ואת זה היה קשה לקהל לקבל. הבכורה של כרמן נכנסה כבר להיסטוריה של כישלונות אופראיים מרשימים של יצירות שמאוחר יותר הוכיחו עצמן כאופרות בנות אלמוות כמו מאדאם בטרפליי או פורגי ובס. מספרים כי לאחר המערכה הראשונה של כרמן, אשר לא היו בה חריגות מיוחדות מהז'אנר, עוד התגודד הקהל סביב המלחין וברכו. לאחר המערכה השנייה מספר המעריצים לצידו של ביזה התמעט ולאחר המערכה השלישית כבר איש לא ניגש אליו. הכישלון היה חותך וכואב והביקורות לא שיפרו את המצב, אך למרות זאת ההפקה לא הוסרה מיד מהבמה. באותה שנה היו 45 הופעות נוספות של כרמן ו-3 נוספות התקיימו ב-1876 .

בערב של ההופעה ה-33 של כרמן, ב-3 ביוני 1875 , נפטר ביזה. את פירות ההצלחה האדירה של כרמן לאחר מכן הוא כבר לא קטף. עבורו יצירת המופת שלו נחלה כישלון חרוץ. למרות שהיו מוסיקאים מספר שהכירו בגדולתו של ביזה ושל כרמן שלו, לא כולם התלהבו מאופרה זו. שארל גונו למשל אמר כי "אם תוציאו מכרמן את האריות הספרדיות ואת המנגינות שלי, כל מה שיישאר מיצירתו של ביזה הוא רוטב דגים." אבל את המחמאה הגדולה ביותר העניק לכרמן לא אחר מאשר הפילוסוף פרידריך ניטשה שאמר: "המוסיקה היא מרושעת, מעודנת ופנטסטית ובאותו הזמן פופולרית ביותר." וכיום הרי כולנו יודעים זאת היטב ואין כמעט מי שיחלוק על כך.

עבור לתוכן העמוד