עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

השועלה הערמומית

ינאצ'ק חיבר את האופרה השועלה הערמומית הקטנה או בשמה הצ'כי המקורי, הרפתקאות השועלה ביסטרושקה (מחודדת האוזניים), כשהיה קרוב לגיל 70 . ביצירה זו הוא מתייחס לזמן החולף, ולמוות כחלק ממחזוריות החיים. במהלך האופרה השועלה גדלה: במערכה הראשונה היא גורה הנלחמת על החופש שלה, במערכה השנייה היא מגלה את האהבה ובמערכה השלישית היא הופכת לאם. ינאצ'ק בחר להוסיף לסיפור המקורי את מות השועלה. זהו מוות ללא פאתוס, אך הוא נוגע ללב, משום שקודם לכן נראית השועלה משתובבת ביער באושר עם גוריה.

באופרה זו ינאצ'ק הביא לידי ביטוי מלא את הערצתו אל האידיליה שבטבע, אל היער כמקום של מסתורין, יופי, בריאה והתחדשות.בין המערכות והתמונות באופרה משתנות שעות היום ומתחלפות עונות השנה. ככל שהאדם מזדקן כך הוא מתקרב לזיכרונותיו. השימוש בקולות ילדים לתפקידי חיות, וקטעי הריקוד והפנטומימה מעניקים צבע קליל ובהיר למוסיקה. הטכניקה המוטיבית, שבאמצעותה חוזרים נושאים מוסיקליים בווריאציות במהלך האופרה, מדגישה את מחזוריות הטבע.

האופרה כוללת תמונות קצרות המתרחשות ביער, בביתו של היערן ובפונדק המקומי וביניהן קטעי ביניים תזמורתיים. יש אנלוגיה בין עולם האנשים לעולם החיות - המעגל של גדילה, אהבה ומוות משותף לשניהם וכך גם הפנטזיה - השועלה חולמת להיות נערה. היערן, המורה והכומר מהרהרים באהבות שנעלמו מחייהם. הקבלות סימבוליות בין הדמויות מקשרות בין העולמות: אשתו הקטנונית של היערן דומה לינשוף. הכומר והגירית נאלצים לעזוב את ביתם, והתפקידים ניתנים לביצוע על ידי זמר אחד. ההקבלה המרכזית היא בין השועלה לצוענייה הצעירה והמסתורית טרינקה, המסחררת את ראשיהם של הגברים בכפר. הם מדברים אודותיה אך היא אינה מופיעה על הבמה, כך שרצונם ללכוד אותה מושלך על השועלה. השיוך של תכונות אנושיות לחיות אינו נעשה מתוך התנשאות או רגשנות. להיפך, המצבים שבהם החיות מתנהגות כבני אדם מהווים סאטירה על ההתנהגות האנושית,כגון בתמונת החיזור וההתאהבות של השועלה והשועל. רק התרנגולות והכלב מקבלים את מרותם של בני האדם. האדם מוצג באופן דואלי, לעיתים הוא חי בהרמוניה עם הטבע ובמצבים אחרים הוא מתאפיין בטיפשות ואכזריות. הוא אינו מבין את החופש הפנימי של היצורים זיניהם הוא חי ומנסה לשלוט בהם. בהשוואה לאופרות אחרות של ינאצ'ק, באופרה הזו הדמויות אינן פועלות מתוך מניעים מורכבים והאינטרקציה הרגשית ביניהן פשוטה - היערן רוצה לצוד את השועלה והיא פועלת מעצם טיבה החייתי, כשהיא מערימה עליו, בורחת ומגינה על גוריה. בדומה לגיבורות האופרות ינופה (1904)  וקטיה קבנובה (1921), השועלה מייצגת אישה הלכודה בתנאים ביתיים, המנסה לפרוץ מוסכמות של חברה שמרנית, כך שהאופרה מהווה קריאה לבחינה מחודשת של שאלות בסיסיות בהתנהגות האדם.

יאנצ'ק, שחיבר בעצמו את הליברית, בחר בדיאלקט צ'כי משותף לטקסט של החיות ושל בני האדם, אולם עלילת האופרה מבהירה כי הם אינם מבינים זה את שפתו של זה. כך מודגש הפער בין העולם האנושי לעולם החיות. המוסיקה לעומת זאת מאחדת בין העולמות, באמצעות מרקם תזמורתי עשיר בתמונות המתרחשות ביער. סגנון האגדה והמשל העממי המאפיינים את הסיפור משתקפים גם בסגנון המוסיקה העממית. ביחס לשיר העם, אמר יאנצ'ק: "שיר העם! חייתי ונשמתי אותו מגיל צעיר. בשירי עם נמצא האדם השלם. גוף, נפש, סביבה, הכול, הכול. מי שגדל עם שיר עם הופך לאדם שלם."

במוסיקה העממית הצ'כית והמוראבית מצא ינאצ'ק אנושיות, יופי מוסיקלי, נוסטלגיה ולאומיות. הוא רצה לשמור על השפה והתרבות של צ'כיה ולכן למד, אסף ועיבד שירי עם במהלך חייו. בתחילת המערכה השלישית באופרה זו, הצייד עולה במעלה הגבעה ושר שיר בשלושה בתים "כאשר נהגתי לנדוד". השיר מתאפיין בנטייה מודאלית ובמרווח הטרצה הקטנה.בדומה לעיבודים של שירי עם, הליווי של השיר צומח מתוך המנגינה. השפעתו המוסיקלית של השיר ניכרת גם בפרק הקודם לו, הפרלוד התזמורתי, המהווה גרסה מורחבת שלו.

בהמשך המערכה השועלה וגוריה שרים שיר עם בשני בתים "שועלה רצה לתָבּור" (שהיא עיר בצ'כיה) בשעה שהם משתובבים ביער ומגלים את המלכודת, וקולו של הצייד נשמע בטקסט נוסף הלקוח משיר עם "כאשר הסתובבתי ביער הירוק".

האופרה מסתיימת בדרך בה היא התחילה: ביום שטוף שמש ביער, היערן נרדם למרגלות העץ. צפרדע קטנה קופצת עליו והוא רואה למולו גורת שועלים. זוהי בתה של השועלה.כאשר הוא מנסה לתפוס אותה, היא חומקת מפניו וידו אוחזת בצפרדע. עדיין, החזרה למצב הדרמטי של הפתיחה, נעשית מנקודה שונה, היערן מניח לרובה שלו ליפול על הקרקע.המפגש עם השועלה שינה אותו והוא התקרב אל ההרמוניה שבטבע. המתח המוסיקלי נשבר, והאופרה מסתיימת במוסיקה תזמורתית חגיגית ואכסטטית. הנושא המוסיקלי של השועלה נשמע בפעם האחרונה בצורה חדשה, כהגשמה של הוריאציות השונות שלו במהלך האופרה.

ינאצ'ק מת ב-1928 ונקבר בעיר ברנו, העיר שבה החל את הקריירה שלו כאמן ומוסיקאי, והעיר בה הוצגה לראשונה השועלה הערמומית הקטנה בשנת 1924 . תזמורת וסולנים ביצעו בטקס הלוויה של המלחין את הפינאלה של האופרה - תמונת היער הקסום, שבה שר היערן לפני שהוא נרדם, שיר הלל לטבע המסתיים במילים "ובני האדם ראשם ירכינו ויבינו שבאושר לא ארצי חשו."

עבור לתוכן העמוד