עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

צ'ייקובסקי - אגדה במותו ובחייו (יבגני אונייגין)


בשנים האחרות קיימת התעסקות בלתי פוסקת בנסיבות מותו של צ'ייקובסקי. יותר ויותר עדויות נערמות ומטילות אור חדש על פרשת מותו הטראגית. הגרסה הרשמית שפורסמה ברוסיה עם מותו נתמכה גם על ידי המשטר הסובייטי ומאז פורסה בעשרות אנציקלופדיות וספרים, היא כי ב-2 באוקטובר 1893 הספיק המלחין לנצח על הסימפוניה השישית שלו בסט. פטרבורג, התיישב לארוחת הערב בה לגם מים בלתי רתוחים, וחלה בכולרה שהכניעה אותו מספר ימים אחר-כך, ב-6 בנובמבר. צ'ייקובסקי היה ללא ספק דמות טראגית למדי שכל שנות חייו נירדף על-ידי מורא איום כי נטייתו ההומוסקסואלית תתגלה ברבים. חייו של המלחין ופרשת מותו האומללה היו יכולים לספק חומר לאופרה עם סוף טראגי, לא פחות מסיפורם קורע הלב של גיבורי האופרה שלו טטיאנה ואונייגין.

נטייתו ההומוסקסואלית של צ'ייקובסקי, כמו של אחיו מודסט, הוסתרה בקפדנות על ידי המלחין וחבריו הקרובים. יש לציין כי באותה תקופה יחסים הומוסקסואליים היו תופעה שכיחה למדי בקרב האצולה הרוסית. צ'ייקובסקי ניהל קשר אינטימי עם בחור צעיר, שהיה אחיינו של דוכס רוסי נחשב בשם סטנבוק טורמר. אותו דוכס גילה את העניין והחליט לשלוח לסגן התובע הכללי ניקולאי בורסוביץ' יעקובי, שהיה ידיד של המלחין, מכתב תלונה כנגד המלחין. יעקובי שלמד עם צ'ייקובסקי בבית הספר למשפטים חשש שהגשת התלונה תפגע לא רק בשמו של המלחין אלא גם בשמו ויוקרתו של בית הספר למשפטים בו למדו השניים ובידידיהם המשותפים. הוא החליט לכנס בדחיפות אסיפת חברים של בוגרי בית הספר ושהיו חבריו של צ'ייקובסקי, למה שכינה: "בית המשפט לכבוד." לאירוע דרמטי זה הייתה עדה רעייתו של יעקובי, ששהתה אותה שעה בבית ויכלה לשמוע את ההתרחשות שהתחוללה בחדר הסמוך. כשהסתיים האירוע השביע אותה בעלה לנצור את לשונה ולא לגלות לעולם דבר לאיש. בערוב ימיה, אחרי התייסרות רבה בעקבות הפרשה הנוראה, החליטה גב' יעקובי לחשוף ככל יכולתה את העובדות ברבים. הפגישה התקיימה ב-31 באוקטובר 1893 ונכחו בה שבעה מחבריו של המלחין. היא נמשכה שעות רבות ובסופה, לטענת גב' יעקובי, הוקיעו השבעה את מעשיו של צ'ייקובסקי ותבעו ממנו לשים קץ לחייו, כמוצא של כבוד אחרון ובלבד שהפרטים האינטימיים האסורים של חייו של המלחין לא יתגלו לצאר הרוסי. ב-1 בנובמבר יום אחד אחרי הפגישה הגורלית, ביקר אוגוסט גרקה (שהיה אחד מאותם שבעה חברים) בבית המלחין והעביר למלחין רעל לביצוע "גזר הדין". יום למחרת נפל צ'ייקובסקי למשכב, ממנו לא קם. הוא נפח אתנשמתו ארבעה ימים אחר-כך.

אם הפרשה נכונה או לא, כנראה לעולם לא נוכל לדעת בוודאות מוחלטת, אף על פי שהן ספרים ומחקרים והן האנציקלופדיות החשובות ביותר מצדדות בגרסה זו. סיפור חייו היה לאגדה, לא רק רק חייו - אלא גם מותו.

עבור לתוכן העמוד