עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

מוטיבים מוסיקליים במכתב של טטיאנה (יבגני אונייגין)

תמונת המכתב היא הרגע האישי, הפרטי ביותר ביבגני אונייגין ורגע של יופי לירי, נוגע ללב, העומד במרכז יצירתו האופראית של צ'ייקובסקי. קו אבוב פשוט, ירידות בקוורטות וקווינטות בקלרנית, חליל ובקרן, בתוספת ליווי מעודן בנבל משקפים את אופייה הרומנטי-נאיבי של הגיבורה ויוצרים מעין ציור גרפי בצלילים של כתיבה. במכתב לאונייגין מתארת טטיאנה את הרגשות העמוקים שהתעוררו בה בעקבות פגישתם הראשונה. זהו וידוי אנושי ונוגע ללב של נערה מהכפר, צעירה ותמימה, לזר עירוני ומתוחכם. ביטוי לאהבה כנה וטהורה, לתשוקה בוערת ונמהרת ועם זאת לפחד מתעתע מהתעוזה הבלתי צפויה של המעשה והחשש מתוצאותיו. הטקסט הוא זורם והמשכי. אפשר לשער שמוסורגסקי היה בוחר לייצג אותו בצורה המשכית גם במוסיקה, אך לא כן צ'ייקובסקי. הוא חילק את הטקסט למספר חלקים בסולמות שונים, רה מינור, דו מז'ור ורה במול מז'ור שהקשר ביניהם יוצר מתח מוסיקלי גדול. החלוקה הפנימית והחזרות הפנימיות על נושאים מוסיקליים לא מונעים תחושת המשכיות. זו נוצרת מחילופי הסולם, הטמפו והמשקל במהלך התמונה.

במונולוג מופיעים מוטיבים מוסיקליים חשובים (ביניהם ניכרת גם השפעה מוסיקלית של מוטיב הגורל מהאופרה כרמן של ביזה). המוטיב הראשון, בארבעה צלילים, מוצג כאשר טטיאנה מחליטה להפקיד את גורלה בידיו של אונייגין. התפרצויות אינטנסיביות של כתיבה, לסירוגין עם ספק מכרסם ורפלקסיה מובילים לבסוף לרגע של משבר. טטיאנה שואלת את השאלה הגורלית - מיהו הוא אונייגין? האם הוא המלאך השומר שלה או שמא מפתה כוזב? השאלה מודגשת בשישה צלילים במוטיב סולמי יורד. הקרן משלימה את השאלה במענה רך המבטא את תמצית סגנונו המלודי של צ'ייקובסקי ואת לב ליבה של ההרמוניה הרוסית הרומנטית.

כתיבת המכתב מתחילה בלילה ומסתיימת עם אור ראשון. טטיאנה שומעת את חליליהם של הרועים המלווים את הבוקר העולה. המנגינה העממית המבוססת על מוטיב קצר חוזר, מנוגדת למורכבות המוסיקלית של תמונת המכתב. היא מסמנת כי בחוץ החיים הפשוטים נמשכים, במקביל לסערת הרגשות הפנימית. נגינת הרועים מייצגת את המימד הריאליסטי, שהייתה לו חשיבות רבה עבור צ'ייקובסקי ביבגני אונייגין. הסביבה בה מתרחשת העלילה מתוארת במוסיקה "אמיתית": בסגנון העממי של שירת מקהלות האיכרים ושל האומנת במערכה הראשונה וכן במוסיקת הריקוד, הואלס והפולונז, במערכות השנייה והשלישית. הרגשות הסבוכים של הדמויות, לעומת זאת, מיוצגים במוסיקה אמנותית מורכבת.

תמונת המכתב (מערכה ראשונה תמונה שנייה) היא האירוע המניע את הדרמה כולה. צ'ייקובסקי, כמרבית הרוסים המשכילים בני תקופתו, ידע את מילותיו בעל פה ואף חשב להלחינו כשיר עוד לפני שבחר בנובלה של פושקין כמקור לאופרה. לכן הוא החל את חיבור המוסיקה בתמונה זו והסתמך על הטקסט המקורי כמעט כלשונו.  הרעיונות המוסיקליים המופיעים בתמונת המכתב חוזרים לכל אורך האופרה, כמייצגים את הגורל הבלתי נמנע של הצעירים. הם מופיעים כבר בפתיחת האופרה: המוטיב הראשון מאפיין חלק גדול מהמוסיקה של טטיאנה. הוא מייצג את חוסר המנוחה שלה, את מחשבותיה העמוקות ואת חיפושה אחר האהבה, כניגוד לעליזותה חסרת הדאגות של אחותה. המוטיב מרפרף בתזמורת עם כניסתו של אונייגין, וכך כאשר המוטיב מופיע בתמונת המכתב הוא מגלם את הרגשתה של טטיאנה כי מצאה את האיש אשר עליו ליבה חלם. המוטיב השני נשמע בויולה בסוף תמונת האהבה בין אולגה ולנסקי. כאשר אונייגין דוחה את אהבתה של טטיאנה הוא עושה זאת במשפטים מוסיקליים שקולים ומאורגנים, המנוגדים למוסיקה הקדחתנית של המכתב. המוטיב השני חוזר בתמונת הנשף בבית משפחת לרינה בתגובת המקהלה על העימות בין אונייגין ללנסקי ובאריה המקדימה את הדו קרב בה לנסקי מהרהר במוות הצפוי לו ובאהבתו לאולגה. במערכה השלישית המוטיבים מלווים את פגישתם המחודשת של אונייגין וטטיאנה בנשף המפואר בסט. פטרבורג. מוטיב הקרן נשמע שוב באריה של בעלה של טטיאנה, הנסיך גרמין, המתאר את האושר שהיא הביאה לחייו. באונייגין מתעוררים רגשות עזים. הוא מבין כי טטיאנה היא האישה שתוכל לשנות את עולמו המנוכר. בדואט האחרון מופיעים המוטיבים כאשר טטיאנה נזכרת בימי ילדותה המאושרים ומצרה על כך שכרוח רפאים, הופיע שוב אונייגין בחייה. היא נקרעת בין אהבתה אליו לנאמנותה לבעלה, אך החובה מנצחת. טטיאנה, כאישה בוגרת ועצמאית דוחה את אהבתו הקדחתנית של אונייגין. הציטוט מהמוסיקה של המכתב, בה מסתיימת האופרה, מקבלת משמעות אירונית וטראגית ומייצגת את היפוך התפקידים בדרמה האנושית.

המכתב מהווה צומת בו נפגשו האמנות והחיים. צ'ייקובסקי סיפר לאחד מידידיו כי במהלך הלחנת האופרה הלכה וגברה הזדהותו עם טטיאנה ובמקביל גדל תעובו כלפי אונייגין שדוחה בקור ובהתנשאות את רגשותיה הכנים. לכן, התוודה צ'ייקובסקי, כאשר קיבלתי מכתב אהבה מאת אנטונינה מיליוקובה (תלמידה לשעבר) כעסתי על עצמי, על הדרך חסרת הרחמים בה נהגתי בנערה. בעקבות המכתב נפגש צ'ייקובסקי עם אנטונינה. בדומה לאונייגין הוא מתוודה בפניה כי אינו מסוגל להשיב לה אהבה, אך בניגוד לאונייגין הוא מחליט לשאת אותה לאישה. כך החלה שרשרת אירועים טראגית נוספת, שהתרחשה במקביל להלחנת האופרה, והובילה לנישואין קצרים ואומללים.

עבור לתוכן העמוד