עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הולדתה של יצירת מופת (דידו ואניאס)

מעט פרטים ידועים לנו על חייו של הנרי פרסל. הוא נולד למשפחה של מוסיקאים בווסטמיניסטר במהלך שנת 1659 . בגיל שש או שבע הצטרף למקהלה בכנסייה ויש המשערים שכבר בגיל שמונה התחיל להלחין. לאחר שקולו נשבר הוא עבד כמוסיקאי במשרות שונות בכנסיית ווסטמיניסטר כשהוא אחראי בין השאר על תקינותם של כלי הנגינה של המשפחה המלכותית. בשנת 1679 הוא מונה לנגן העוגב בכנסיית ווסטמיניסטר. בשנת 1680 פרסל התחיל להלחין מוסיקה לתיאטרון ובשנת 1682 הפך לאחד מנגני העוגב בקפלה המלכותית. לאחר דידו ואניאס המשיך פרסל לכתוב לבמה הלירית והלחין מספר חצאי אופרות, יצירות למקהלה, מחולות, מוסיקה לתיאטרון מדבר וכן יצירות כליות. אך רוב יצירות אלו לא עסקו באחדות דרמטית כפי שהיא באה לידי ביטוי בדידו ואניאס. פרסל מת ב-21 בנובמבר 1695 וזכה ללוויה מלאת הוד והדר בכנסיית ווסטמיניסטר. קברו הוא בצד הצפוני של הכנסייה לצד העוגב. לא רק על חייו של פרסל אין פרטים רבים, גם על יצירתו האופראית החשובה ביותר, דידו ואניאס, כמעט וחסרים הפרטים.

עננה גדולה עוטפת את הפרטים הקשורים להופעת הבכורה של האופרה דידו ואניאס. במשך שנים רבות היה מקובל לחשוב כי האופרה בוצעה לראשונה בשנת 1689 בפנימיית בנות ברובע צ'לסי בלונדון, כאשר את כל התפקידים מבצעות בנות הפנימייה - זמרות חובבות שזכו לחוויה מיוחדת במינה בעת ביצוע היצירה שנחשבת לאופרה האנגלית החשובה ביותר של המאה ה-17. אבל מחקרים שונים שנערכו לאחרונה העלו סימני שאלה רבים באשר להנחה מקובלת זאת וברובם אף שללו אותה.

מחקרים אלו שוללים מכל וכל את ההנחה שהרקדן והכוריאוגרף ג'וזיאס פריסט הזמין את היצירה לביצוע על ידי בנות הפנימייה בצ'לסי. הטענה הרווחת יותר היא כי האופרה נכתבה עוד לפני 1688 והיא שייכת לתקופתה היצירה הראשונה של המלחין. מחקרים מוסיקולוגים טוענים כי פרסל כתב את דידו ואניאס בסביבות שנת 1684 בעוד שמחקרים אחרים המחפשים את התשובה לשאלה בתוכנה של היצירה טוענים כי זמן הלחנת האופרה היה 1687.

דידו ואניאס היא האופרה היחידה שהלחין הנרי פרסל אשר כתב לפני כן מוסיקה לתיאטרון וכתב עוד מספר יצירות בימתיות בהן למוסיקה תפקיד מרכזי. אלו שטוענים כי היצירה נכתבה בשנת 1684 מאמינים כי אופרה זו נכתבה על ידי פרסל בן ה-25, ומבססים את טענותיהם על ידי ניתוח  מוסיקלי מעמיק המראה כי היצירה לא היתה יכולה להיכתב על ידי מלחין בוגר בן 30 . בתקופה זו הלחין ג'ון בלו את היצירה הדרמתית ונוס ואדוניס וקיים דמיון רב בין שתי היצירות. ונוס ואדוניס בוצעה לראשונה בשנת 1681 בחצר המלך צ'רלס השני באוקספורד. היצירה בוצעה שוב בשנת 1684 בפנימייה של פריסט, שלוש שנים לאחר הבכורה. לכן סביר להניח כי גם הביצוע של דידו ואניאס בפנימייה של פריסט בשנת 1689 לא היה ביצוע בכורה, אלא פריסט בחר באופרה לאחר שכבר הכיר אותה מביצועה הקודם.

הטענה שהאופרה הולחנה בשנת 1687 מעניינת יותר מבחינת הדיון, אם כי אין לה ממש סימוכין בכתובים. בתקופה זו שרר משבר פוליטי באנגליה כאשר בית הנבחרים יצא כנגד המלך ג'יימס השני ואשתו מרי ממודנה. ג'יימס השני עלה לכס המלוכה בעקובות אחיו צ'רלס השני בשנת 1685 . ג'יימס השני העניק חסות גדולה יותר לקתולים, אך החלטה זו שלו גרמה להעצמת המתחים הפוליטיים והדתיים באנגליה. קונפליקט זה הוביל למהפכת 1688 שהדיחה את ג'יימס מכיסאו והמליכה את ויליאם מאורנג' במקומו. לפי ההנחה שהאופרה היא אלגוריה למאורעות התקופה, הרי אניאס הוא ג'יימס השני בעוד שדידו מסמלת את אנגליה והמכשפה מסמלת את הדת הקתולית שהשחיתה את נשמתו של המלך החדש.

סביר אם כן להניח כי האופרה דידו ואניאס הולחנה בשנת 1684 ואז ברור כי לא מדובר באלגוריה על אנגליה של ויליאם ומרי וגם לא ביצירה שנכתבה כאזהרה לבנות צעירות לא למסור את ליבן לגברים צעירים המגיעים על אוניה לחופי המדינה.

ההופעה המתועדת הראשונה של דידו ואניאס כן התקיימה בפנימייה של פריסט בשנת 1689 אך על הופעת הבכורה של האופרה אין כל פרטים. כל שידוע לנו מבדיקה של הליברית המקורית ושל התווים הוא כי התווים שנותרו בידינו חסרים את המוסיקה לפרולוג ולמספר מחולות בסיומה של המערכה הראשונה. בהפקה זו של סשה וולץ הכוריאוגרפית והעורך המוסיקלי החליטו להעלות את דידו ואניאס עם הפרולוג והמחולות הנוספים המוזכרים בליברית כשהם משתמשים לשם כך במוסיקה אחרת של פרסל.

האופרה דידו ואניאס מבוססת על המודל של הטרגדיות של המלחין הצרפתי לולי. פרסל משלב באופרה שלו את האלמנטים המיתולוגיים שהיו כה אופייניים לאופרות הצרפתיות (סיפור המסגרת) ואת התשוקה של התיאטרון הלירי האנגלי לאלמנטים של פנטסיה (תמונות המכשפות). הליברית של נחום טייט מציגה דמויות עמוקות עם רבדים פסיכולוגיים גם אם הליברית משאירה סימני שאלה רבים למניעים של חלק מהדמויות ולרקע ההיסטורי שלהן. טייט מבסס את הליברית שלו על האינאס של וירגיליוס ולעלילה יש רקע מיתולוגי. אניאס, המוזכר באיליאדה, הוא אחד מהגיבורים המגינים על טרויה. הוא ממוצא אלוהי למחצה, בנם של ונוס וגיבור בן אנוש. עם נפילתה טרויה, אניאס וחייליו נמלטים מעיר ובסופו של מסע רב תלאות מגיעים לאיטליה. אניאס מוזכר כאחד ממייסדיה של האומה הרומית. במסעותיו מגיעים אניאס וחייליו לקרתגו שנבנתה על ידי המלכה דידו (המכונה גם אליסה) שנמלטה לשם מהעיר צור. דידו ואניאס נפגשים ומתאהבים ואניאס שוכח את שליחותו ההיסטורית שהיא לבנות את האומה הרומית. כאשר האלים מזכירים לו כי עליו להמשיך במסעותיו, הוא עוזב את דידו והיא זועמת, מקללת אותו ושמה קץ לחייה. אבל האינפורמציה הזאת כלל אינה מוזכרת באופרה ופרסל וטייט לוקחים בחשבון כי הקהל שלהם הכיר את המיתולוגיה ואת הסיפור. לכן הם מתרכזים רק בהווה מבלי לגעת ולו ברמז בעבר או בעתיד של דידו ושל אניאס.

עבור לתוכן העמוד