סאקורה סאקורה (מאדאם בטרפליי)

אלמנטים יפניים באופרה
הגדל

 

הנושא היפני של מאדאם בטרפליי (1904) עורר את העניין של פוצ'יני באקזוטיות ובייצוג ריאליסטי של הזמן והמקום בו מתרחשת הדרמה האופראית. עניין זה יבוא לידי ביטוי גם באופרות הבאות שלו מהנערה מהמערב המתרחשת במכרות הזהב של ארצות הברית (1910) ועד לטורנדוט (1926) המתרחשת בסין העתיקה. הפנייה למזרח האקזוטי הפכה לאפנה ביצירה האמנותית המערבית של תחילת המאה ה-20 .

נושא יפני הופיע באופרה של סן-סנס הנסיכה הצהובה (1872), באופרטה המיקדו של גילברט וסאליבן (1885) ובאופרה איריס של מסקני (1898), בה משולבים כלים יפנים מסורתיים.

בכדי לחקות את המזרח המלחינים יצרו רפרטואר של אמצעים מוסיקליים, המבוססים על תזמור מיוחד ועל מספר אלמנטים מלודיים, הרמוניים וקצביים. המוסיקה האוריינטלית המקורית כמעט ולא הייתה ידועה לקהל הרחב. במאדאם בטרפליי, מטרתו של פוצ'יני אינה רק ליצור אווירה אקזוטית אלא להדגיש באמצעות המוסיקה את הנושא העומד במרכז האופרה - הפער התרבותי בין המזרח למערב. כך הטרגדיה של בטרפליי יוצאת מהממד הפרטי אל הממד הפוליטי-חברתי.

בחיפושו אחר מקורות מוסיקליים לאופרה, פוצ'יני ניפגש עם אשתו של השגריר היפני ברומא, האזין לתקליטים מטוקיו והתבונן בהוצאות תווים של מוסיקה יפנית. הוא בחר בעשר מנגינות עממיות יפניות שיש להן תפקיד גדול באופרה. מנגינות אלה מתאפיינות במשפטים קצרים ותנועה במנעד מצומצם. בשבע מהן יש שימוש בסולם פנטטוני, סולם בן חמישה צלילים המאפיין מוסיקה יפנית וסינית, היוצר איכות סטטית שיש לה תפקיד חשוב בסגנון של האופרה. מנגינת ההמנון היפני Kimi ga Yo נשמעת בתחילת האופרה כאשר השדכן גורו מציג את האורחים שבאו לחתונה. המוטיב חוזר כאשר בטרפליי מראה לפינקרטון את המזכרות והתשורות הקטנות שהביאה עימה. מנגינה יפנית נוספת מקושרת לדמותו של ימדורי.

פוצ'יני התעניין במנגינות היפניות בעיקר כחומר גלם מוסיקלי טהור. כאשר סוזוקי כורעת ברך מול פסלו של בודהה, היא מתפללת ומבקשת כי סבלה של גברתה יסתיים במהרה במנגינה רצינית אותה מעצב פוצ'יני בסגנון דתי, אך היא לקוחה מתוך שיר על פריחת מלפפונים וחצילים (Takai yama) שיר פופולרי וולגארי Kappore honen , מופיע ברגע הדרמטי שבו בטרפליי מציגה בניצחון וגאווה את הבן שלה בפני הקונסול. הנושא חוזר באריה הבאה שלה Che tua madre ובשיר הערש המעודן Dormi amor mio.

בין המנגינות האחרות ישנם שלושת השירים המוקדשים לפרח הדובדבן, סאקורה.

פוצ'יני ידע כיצד לשלב רעיונות אוטנטיים לתוך שפה הרמונית בדרך שתאפשר להם להישמע טבעית, ובדרך כזו שהם לא יאבדו את האופי האינדיבידואלי שלהן בסגנון האיטלקי.

הרעיונות היפנים שהמציא פוצ'יני מזכירים הדפסים יפנים בחסכנות, בפשטות ובבהירות המאפיינים אותם. הם מבוססים על סטקטו, דינמיקה רכה ועל חיקוי מרקם צליל של תזמורת יפנית. כאשר גורו מכניס את המשרתים בתחילת המערכה הראשונה בכדי להציגם לפני פינקרטון, פוצ'יני מלווה את הפעולה בנושא המחקה את המחוות הקטנות של העם היפני. כאשר בטרפליי ובנות לוויתה נכנסות לראשונה לבמה, שילוב רך נוצר בין קולה למקהלת הנשים. נבל, פיקולו, חליל ופעמונים באוניסון נשמעים כתזמורת יפנית קטנה. כך יוצר פוצ'יני איכות של שקט מעודן, המנוגד למהירות האגרסיבית שמאפיינת את המוסיקה של פינקרטון.

לצד אימוץ של מנגינות יפניות מקוריות והשימוש בנושאים מומצאים בסגנון יפני פוצ'יני יוצר אפקטים אקזוטיים באמצעות דגש על כלי ההקשה ובשילוב פעמונים יפנים, אך הוא אינו משתמש בכלים יפנים מסורתיים כגון השמיסן או הקוטו, שהיו נדירים במערב.

 המנון הצי "הדגל זרוע הכוכבים", שהפך להמנון האמריקאי ב-1931 , מהווה מוטיב חוזר באופרה. הוא נשמע לראשונה בהקדמה לאריית הכניסה של פינקרטון, המצהיר על פילוסופיית החיים שלו כינקי נודד, הנהנה ממנעמי החיים היכן שהוא מוצא אותם. ההמנון חוזר כאשר פינקרטון והקונסול מרימים כוסית לכבוד המולדת למילים "אמריקה לנצח", וכן במהלך טקס הנישואין. במערכה השנייה הוא נישמע כאשר בטרפליי מכריזה בגאווה כי היא אזרחית אמריקאית, וכאשר היא שמחה להגעתה המיוחלת של ספינתו של פינקרטון.

ההמנון יוצר עבור הקהל את הפרספקטיבה הדרמתית לה התכוון המלחין: הפאתוס והישירות המאפיינים אותו ניצבים אל מול עולם הצליל המעודן והנאיבי של המזרח. הכוח הצעיר והטכנולוגי מנוגד לתרבות העתיקה. הניגוד הסגנוני מייצג את האשליה עליה מבוסס עולמה של בטרפליי. היא מאוהבת בפינקרטון, ומנסה להתאים את עצמה לתרבותו. לכן סגנונה המוסיקלי מושפע מסגנונו וכבר בדואט האהבה היא מאבדת בהדרגה את אופייה המוסיקלי היפני. אך המזרח אינו יכול להתקרב למערב, כפי שבטרפליי לא יכולה להפוך לחלק מעולמו של פינקרטון. לכן ברגע שהאשליה מתנפצת היא מתאבדת באמצעות הפגיון של אביה, וחוזרת לערכיה היפנים המסורתיים.

עבור לתוכן העמוד