עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

שם בהרי המזרח

 

הנושא היפני של מאדאם בטרפליי (1904) עורר את העניין של פוצ'יני באקזוטיות ובייצוג ריאליסטי של הזמן והמקום בו מתרחשת הדרמה האופראית. עניין זה יבוא לידי ביטוי גם באופרות הבאות שלו מהנערה מהמערב המתרחשת במכרות הזהב של ארצות הברית (1910) ועד לטורנדוט (1926) המתרחשת בסין העתיקה.הפנייה למזרח הפכה לאפנה חדשה ביצירה האמנותית המערבית של תחילת המאה ה-20 , אך במאדאם בטרפליי, מטרתו של פוצ'יני אינה רק ליצור אווירה אקזוטית אלא להדגיש באמצעות המוסיקה את הנושא העומד במרכז האופרה - הפער התרבותי בין המערב למזרח. כך הטרגדיה של בטרפליי יוצאת מהממד הפרטי אל הממד הפוליטי-חברתי. בחיפושו אחר מקורות מוסיקליים לאופרה, פוצ'יני ניפגש עם אשתו של השגריר היפני ברומא, האזין לתקליטים מטוקיו והתבונן בהוצאות תווים של מוסיקה יפנית. הוא בחר בעשר מנגינות עממיות יפניות שיש להן תפקיד גדול באופרה. מנגינות אלה מתאפיינות במשפטים קצרים ותנועה במנעד מצומצם. בשבע מהן יש שימוש בסולם פנטטוני, סולם בן חמישה צלילים המאפיין מוסיקה יפנית וסינית, היוצר איכות סטטית שיש לה תפקיד חשוב בסגנון של האופרה. מנגינת ההמנון היפני Kimi Ga Yo נשמעת בתחילת האופרה כאשר השדכן גורו מציג את האורחים שבאו לחתונה. המוטיב חוזר כאשר בטרפליי מראה לפינקרטון את המזכרות והתשורות הקטנות שהביאה עימה. פוצ'יני התעניין במנגינות היפניות בעיקר כחומר גלם מוסיקלי טהור. כאשר סוזוקי כורעת ברך מול פסלו של בודהה, היא מתפללת כי סבלה של גברתה יסתיים במהרה במנגינה רצינית אותה מעצב פוצ'יני בסגנון דתי, אך היא לקוחה משיר על פריחת מלפפונים וחצילים (Takai yama). חלק מהמנגינות האחרות מתפקדות ליצירת אווירה ביניהן שלושת השירים המוקדשים לפרח הדובדבן, סאקורה. המנון הצי " The Star-Spangled Banner " ("הדגל זרוע הכוכבים) שהפך להמנון האמריקאי ב-1931 , מהווה מוטיב חוזר באופרה. הוא נשמע לראשונה בהקדמה לאריית הכניסה של פינקרטון, המצהיר על פילוסופיית החיים שלו כינקי נודד, הנהנה ממנעמי החיים היכן שהוא מוצא אותם. ההמנון חוזר כאשר פינקרטון והקונסול מרימים כוסית לכבוד המולדת למילים "אמריקה לנצח", וכן במהלך טקס הנישואין. במערכה השנייה הוא נישמע כאשר בטרפליי מכריזה בגאווה כי היא אזרחית אמריקאית. ההמנון יוצר עבור הקהל את הפרספקטיבה הדרמתית לה התכוון המלחין: הפאתוס והישירות המאפיינים אותו ניצבים אל מול עולם הצליל המעודן והנאיבי של המזרח. הכוח הצעיר והטכנולוגי מנוגד לתרבות העתיקה.הניגוד הסגנוני מייצג את האשליה עליה מבוסס עולמה של בטרפליי. המזרח אינו יכול להתקרב למערב, כפי שבטרפליי לא יכולה להפוך לחלק מעולמו של פינקרטון. בטורנדוט פוצ יני ממשיך בטכניקה שניסה בהצלחה בטרגדיה היפנית. הוא שואל ארבע מנגינות סיניות מתוך ספר שהתפרסם בשנחאי ב-1884 . הראשונה נשמעת בסוף מארש הלוויה של הנסיך הפרסי, והאחרות מאפיינות את המוסיקה של פינג, פונג ופנג, שרי הקיסרות. שלוש מנגינות נוספות באות ממקור ייחודי - תיבת נגינה שהייתה שייכת לידידו של פוצ'יני, הברון פאסיני. מתוך מזכרת זו לקח פוצ'יני מנגינה מכאנית, מהירה, המתאפיינת בשינויי משקל תכופים בה מזהירים שלושת השרים את כלאף מפני יופייה ההרסני של טורנדוט. המנגינה השנייה מלווה את תהלוכת הקיסר במערכה השנייה. המנגינה המרכזית מתיבת הנגינה נשמעת בתפילת הילדים במערכה הראשונה Là, sui monti dell'est - "שם בהרי המזרח". מנגינה זו ששמה המקורי הוא "פרח היסמין", חוזרת במהלך האופרה. במקהלות הילדים היא מייצגת את הצד האנושי התמים של טורנדוט אותו היא מסתירה, ובהמשך היא מייצגת את ניצחונו של כלאף המכניע את הנסיכה האכזרית. בדומה למנגינות היפניות, מנגינות אלה מתאפיינות בסולם פנטטוני, אולם בטורנדוט הסולם הפנטטוני אינו משמש רק כצבע אוריינטלי ומהווה את הבסיס לאריה המרגשת של ליו ! Signore, ascolta ("אדון, הקשב לי") במערכה הראשונה. פוצ'יני נתן לתזמורת תפקיד מרכזי בעיצוב הצבע של טורנדוט. לתזמורת נוספים כלים כגון גונג סיני ושני סקסופונים. הגונג מהווה חלק מהדרמה עצמה - כל המבקש לעמוד במבחן של טורנדוט, מכה על הגונג, שצליליו מסמנים את תחילת משחק המוות. השימוש בסקסופונים היה נדיר באופרה בתקופה. הצליל המסתורי, המתוק שלהם משתלב במקהלות הילדים במערכה הראשונה והשנייה. פוצ'יני הדגיש את סקציית כלי ההקשה בתזמורת בצלילים דמויי פעמונים בקסילופון, פעמונית ומשולש. כלים אלה יוצרים אפקט מרשים בעיצוב התמונה הטקסית הגדולה בה כלאף מנסה את כוחו בפיתרון חידותיה של טורנדוט. כמו במאדאם בטרפליי פוצ'יני צבע את האופרה בגוון סיני ברעיונות פרי המצאתו. הצבע האוריינטלי הדומיננטי לאורך כל האופרה מודגש גם בתנועה בשרשרת של אקורדים מקבילים וכן במרקם הטרופוני, ביצוע סימולטני של ואריאנטים שונים של מנגינה אחת. פוצ'יני מת בטרם הספיק להשלים את הלחנת הפרק המסיים של האופרה, אך טורנדוט נחשבת לנקודת מפנה, לפסגה של יצירתו האופראית, בהרחבת הסגנון איטלקי באמצעות אקזוטיות עשירה ואלמנטים מודרניים, ליצירת שפה הרמונית נועזת וחדשנית.

לדף המופע של טורנדוט

לדף המופע של מאדאם בטרפליי

עבור לתוכן העמוד