האומנם כוחו של גורל?



הצלילים המוכרים של הפתיחה לאופרה כוחו של גורל של ורדי אומרים הכל. כמובן שהפתיחה לאופרה זו, המבוצעת חדשות לבקרים כיצירה סימפונית בפני עצמה באולם הקונצרטים, היא אחת הנפלאות שורדי כתב. אבל מעבר לכך מוטיב הגורל המלווה את האופרה כולה לא נותן לנו מנוח מהרגע בו האופרה מתחילה ועד לאריה הגדולה של לאונורה לקראת הסוף הטראגי של האופרה. אבל האם באמת מדובר כאן בכוחו של גורל? האם ניתן להאשים את הגורל בכל המאורעות שמתרחשים בסיפור עקוב הדם הזה, או שמא הגישה הפטליסטית הזו היא פתרון קל מדי ואת הסיבות יש לחפש במקום אחר? מהו בעצם הגורל שעליו מדברים באופרה זו ואליו מתייחסים הגיבורים השונים? בחור ובחורה מאוהבים זה בזו ומתכננים לברוח מביתה של הבחורה כיוון שאביה לא מסכים לשידוך. הגבר נראה לו ממוצא נחות מדי. עד כאן אין שום חידוש מיוחד בסיפור. אבל תוך כדי המנוסה כדור נפלט מאקדחו של הגבר וחודר אל ליבו של האב. האב מת. הגורל היכה. ומכאן אין דרך חזרה. האמנם? כן ולא. כיוון שבאופרה כמו באופרה האב לא מת סתם כך, הוא מקלל את בתו לפני מותו. וכך הקללה, אותה אנו מכירים היטב מאופרה נוספת של ורדי, ריגולטו, היא זו המושכת בחוטים. הקללה היא המניעה את גלגלי הגורל קדימה וכל ניסיון להתחמק מהם נדון לכישלון מוחלט. הגישה הפטליסטית לחיים בה ניתן להאשים את האלים (היוניים למשל) או הגורל בכל הקורה אותנו ובכך להימנע מלקיחת אחריות על מעשים אלו או אחרים אינה חדשה ולא ורדי המציא אותה. ואם נבחן לעומק את שלוש הדמויות המרכזיות בסיפור שלנו ניתן אולי לחשוב כי לפחות שתיים מהן באמת עושות כל שביכולתן כדי להימנע משפיכות דמים מיותרת, אבל הסוף בסופו של דבר נותר בלתי נמנע. לאונורה היא גבירה ספרדייה אצילה המאוהבת בדון אלווארו. מה עליה לעשות? לציית לאביה המתנגד לשידוך או למרוד באב, לעזוב את הבית למרות הכל ולקרוא דרור לתשוקות האהבה שלה? הדילמה אינה קלה, אבל רוב הגבירות דוגמת לאונורה לא היו מעיזות למרוד באב. לאונורה מוכנה לוותר על כל המותרות שבית אביה מעניק לה בכדי להיות עם בחיר ליבה. היא לא דורשת שום דבר בתמורה, אבל היא בוגדת במוסכמות החברתיות של העת ההיא ובגידה זו תביא בסופו של דבר לאובדנה המוחלט. דון אלווארו אינו מחפש ריב ומדון. הוא מודע לכך כי הוא אינו אורח רצוי בביתו של המרקיז מקלטראווה, אביה של לאונורה, והוא אינו מעוניין להתעמת עם האב. הוא רק רוצה לברוח עם אהובתו. בניגוד לדון ג'ובני שאינו מהסס לשלוף את חרבו ולהרוג בלי הנד עפעף את הקומנדטורה, אביה של דונה אנה, עת זה נתקל בדרכו כאשר הוא עוזב את חדרה של בתו, אלווארו רוצה להימנע מכל ריב ומדון. אבל לרוע מזלו (הגורל, כן הגורל) בעת שהוא מסיר את אקדחו כדי להראות למרקיז שפניו לשלום, כדור נפלט ופוגע באביה של לאונורה. האב נפצע אנושות, מקלל את בתו ונופח את נשמתו. ומכאן כבר אין דרך חזרה. לאונורה המומה ממות האב ומהקללה שהטיל עליה. אלווארו מבין כי עליו לנוס ויפה שעה אחת קודם ואל התמונה נכנסת עתה הצלע השלישית במשולש היצרים הזה - דון קרלו, אחיה של לאונורה, בנו של האב שזה עתה נרצח. וקרלו לא מעוניין לחשוב על הגורל. קרלו מחליט לקחת את הגורל בידיים שלו, קרלו מחליט להעניש את אלווארו ואת לאונורה שמבחינתו הביאו לרצח אביו. קרלו לא מוכן לחשוב על כל פתרון אחר. ובעוד אלווארו ולאונורה נסים על נפשם ומחפשים מסתור מפני האח הזועם, קרלו מתחיל במסע הנקם שלו. הוא רוצה לנקום, והוא יעשה כל שרק ניתן כדי למצוא את אחותו ואת אהובה ולנקום את דם אביו השפוך. הוא לא ינוח ולא יירגע עד אשר הנקמה תושלם. וקרלו בסופו של דבר אכן משיג את מטרתו - כמעט. בתעתועי הגורל המלווים את האופרה הזו על כל צעד ושעל, הוא מתחבר עם דון אלווארו מבלי שיהיה מודע כמובן לזהותו והשניים הופכים לאחים בדם, תרתי משמע, עת אלווארו מציל את קרלו ממריבה קטלנית. אך כאשר קרלו מגלה את זהותו האמיתית של אלווארו, הוא שוכח את החברות שנשבע לה ומתכנן את הנקם. בסופו של דבר בדו קרב האחרון בין השניים, זהו דווקא אלווארו ההורג את יריבו צמא הנקם, וכאשר לאונורה ניגשת לטפל באחיה הגוסס, הוא שולף סכין ורוצח את אחותו. וכך לא רק המרקיז מקלטראווה נרצח בראשית האופרה, אלא גם שני ילדיו נרצחים בסופה של האופרה והגורל מחק משפחה שלמה מעל פני האדמה. הגורל? אם תרצו, הגורל. הקללה? אם תרצו, הקללה. אבל אלו פתרונות קלים מדי. כל אחת מהדמויות ביצירת דמים זו אשמה לא פחות מהגורל או הקללה במוות שלא מביא מרגוע לאיש. שלוש דמויות יצריות, כל אחת והאופי שלה, כל אחת והטבע שלה. והתוצאה - מוות, הרס וחורבן. אבל עם מוסיקה שמיימית, כיוון שהאריות, הדואטים וקטעי המקהלה באופרה זו הם ורדי במיטבו!

לעמוד המופע

עבור לתוכן העמוד