לה בוהם - תקציר העלילה

מערכה ראשונה

עליית גג בפריס, 24 בדצמבר, ערב

בעליית הגג הרעועה שלהם מתלוננים הצייר מרצ'לו והמשורר רודולפו על הקור העז החודר לעצמותיהם. רודולפו מחליט להקריב את דפי אחד המחזות שכתב כדי להדליק את התנור ולחמם מעט את חדרם הקפוא. לרגע קט נהנים השניים מהאש המחממת, כאשר דפי המחזה בוערים במהירות רבה מדי. קולינה הפילוסוף המתגורר גם הוא בעליית הגג הקטנה מגיע מבלי שהצליח למכור ולו גם אחדים מספריו כדי לקנות בתמורה עצים לחימום. השלושה קרובים ליאוש ואז נכנס שונר, חברם המוסיקאי, ומביא עמו עצים, אוכל, יין ואף מטבעות כסף. הוא מנסה לספר לחבריו כיצד זכה באוצר המפתיע הזה, אך השלושה אינם מתעניינים בסיפורו ועורכים את השולחן לקראת הארוחה אליה התגעגעו ימים רבים. שונר אינו מסכים לכך: בערב חג המולד, כך הוא טוען, חייבים לאכול בחוץ. כאשר הארבעה מתכוונים לעזוב מגיע לפתע בעל הבית בנואה, ואומר שתי מלים בלבד: "שכר דירה". הרביעייה העולצת מזמינה את בנואה להיכנס, משקה אותו כוסית אחת אחר השנייה, וכטוב ליבו ביין הוא מספר להם על הרפתקות האהבים שלו. הארבעה מזדעזעים כביכול ממעלליו של הגבר הנשוי ובשם טוהר המידות משליכים אותו מכל המדרגות וכך מצליחים לדחות את תשלום שכר הדירה למועד מאוחר יותר.

עתה מוכנים הארבעה לצאת ולבלות, אבל רודולפו נשאר עוד דקות ספורות בחדר באמרו שעליו לסיים מאמר לעיתון. הוא מבטיח להצטרף לחבריו תוך חמש דקות. לאחר שהשלושה עוזבים, נשמעת לפתע נקישה חלשה בדלת. רודולפו פותח ולפניו עומדת מימי, השכנה הצעירה והיפה, המבקשת ממנו כי ידליק את נרה שכבה. כאשר היא נכנסת לעליית הגג, היא חשה ברע ומתעלפת. רודולפו משיב אותה לאיתנה, מדליק את הנר שלה והיא עוזבת, אך חוזרת מיד כיוון שהרוח שוב כיבתה את הנר. עתה ממהר רודולפו לכבות גם את הנר שבחדר ובחשכה מאבדת מימי את המפתח לדירתה. היא מבקשת מרודולפו לעזור לה לחפש את המפתח שנפל. זה מוצא אותו, אך מעלימו בכיסו וממשיך לחפש כאילו לא ארע דבר, עד אשר ידו נוגעת בידה של מימי. "ידך הקטנה קפואה," אומר רודולפו ובאריה יפהפייה מספר לה כי הוא משורר האוהב את החיים. באריה שלה, הבאה מיד לאחר מכן, מספרת מימי כי היא רוקמת פרחים למחייתה וכי שמה האמיתי הוא לוצ'יה ולא ברור לה מדוע הכל קוראים לה מימי. שלושת חבריו של רודולפו אינם מבינים מה מעכב את חברם, אך הוא מבקש מהם כי ילכו בלעדיו, בעוד הוא מתכנן לבלות את הערב בחדר במחיצתה של מימי. אבל מימי מבקשת להצטרף גם היא לחגיגה ומבטיחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לחדר עוד יחזרו בהמשך. רודולפו ומימי עוזבים יחדיו שלובי זרועות, תוך שהם שרים על אהבתם שניצתה זה עתה.

 

מערכה שנייה

מחוץ לקפה מומוס ברובע הלטיני, מאוחר יותר באותו הערב

ערב חג המולד, הרובע הלטיני עמוס בחוגגים וילדים רצים אחר מוכר הצעצועים פרפיניול. ארבעת האמנים הבוהמים מגלים כי קפה מומוס מלא וגדוש ונאלצים להסתפק בשולחן על המדרכה. קולינה קיצץ מעט את זקנו לרגל החג, שונר מצא בחורה צעירה לבלות עמה את הערב ורק מרצ'לו נותר בדד. רודולפו קנה למימי כובע והוא מציג את חברתו החדשה בפני ידידיו. לפתע מבחין מרצ'לו באהובתו משכבר, מוזטה, המגיעה בלבוש הדור לצידו של אלצ'ינדורו הזקן אך העשיר, כשבעקבותיהם משרתים עם חבילות רבות. מוזטה גם היא מבחינה מיד במרצ'לו, מתיישבת לא הרחק ממנו ועושה הכל כדי לזכות בתשומת ליבו: היא שוברת צלחות וצועקת על המלצרים, אך מרצ'לו נותר אדיש ואפילו מתחיל לפלרטט עם כמה מהנערות האחרות בבית הקפה. מוזטה אינה מוותרת: היא עולה על אחד השולחנות ושרה את אריית הוולס הנהדרת שלה, בה היא מתארת כיצד הכל נועצים בה עיניים עת היא פוסעת ברחוב. אבל בין השורות מוזטה פונה ישירות אל מרצ'לו ומבקשת ממנו כי יפסיק את משחקי האדישות שלו, יבוא אליה ויחבק אותה. מוזטה מעמידה פנים כי אחת מנעליה לוחצת לה ושולחת את אלצ'ינדורו להחליפה, וכאשר הזקן הטרחן עוזב את המקום היא משליכה עצמה לזרועות אהובה. כאשר ששת החוגגים הצעירים מוכנים לעזוב את המקום מגיש להם המלצר את החשבון, ולפתע מתברר כי לארבעת האמנים לא נותר כסף. מוזטה מצרפת את החשבון שלהם לחשבון שלה, אותו ישלם אלצ'ינדורו, והכל עוזבים בשמחה ובששון.

 

 

מערכה שלישית

חצר פונדק דרכים ליד אחד משערי המכס בכניסה לפריס. שחר קר ורטוב בחודש פברואר.

מוכסים מחפשים בחפציהם של איכרים ועובדים המגיעים לעבוד בעיר. קולה של מוזטה נשמע בפונדק ומימי מגיעה בחפשה אחר מרצ'לו. היא מתחננת בפניו כי ידבר עם רודולפו, כיוון שקנאתו המוגזמת הפכה את חייהם לבלתי-נסבלים. מימי מסתתרת כאשר רודולפו עצמו יוצא מהפונדק. בתחילה הוא אומר למרצ'לו כי מימי נמאסה עליו והוא אינו יכול לסבול את הפלירטים הרבים שלה עם גברים אחרים. אבל כעבור זמן קצר הוא אומר את האמת המרה: מימי חולה מאוד וחיי העוני שלו פשוט יהרגו אותה, לכן עליהם להיפרד. מימי השומעת את שיחתם מבינה לראשונה שמחלתה חשוכת מרפא. היא מתמוטטת וכאשר רודולפו מגלה אותה ותומך בה, היא מקבלת את החלטתו להיפרד אבל מכיוון שהשניים עדיין אוהבים זה את זו בכל מאודם, הם מחליטים להישאר יחדיו עד בוא האביב. מרצ'לו ומוזטה רבים מחוץ לפונדק, כאשר מוזטה מתלוננת שאינה מוכנה לסבול עוד את קנאתו של מרצ'לו וכי היא לעולם לא תסכים לחיות עם מאהב החושב שהוא בעלה. מריבתם משמשת ניגוד מושלם להצהרות האהבה השלוות, העדינות והכנות של מימי ורודולפו, העוזבים את המקום שלובי זרועות.

 

מערכה רביעית

עליית הגג, ראשית הקיץ
כמו בראשיתה של האופרה, מרצ'לו ורודולפו שוב נמצאים לבד בחדרם ומנסים ללא כל הצלחה להתרכז בעבודת היצירה. אז, בערב חג המולד, האוויר הקר חדר לעצמותיהם ומנע מהם להתרכז. עתה בחוץ חם אבל בלב קר, קר מאוד. גם מרצ'לו וגם רודולפו נפרדו מאהובותיהם. השניים מעמידים אומנם פנים כי הם שמחים, אבל למעשה אף אחד אינו מסוגל לשכוח את זכר אהובתו. קולינה מגיע ובעקבותיו שונר, שוב עם אוכל, אבל הפעם רק לחם יבש ודג מלוח. הארבעה מאלתרים ארוחה ונשף ריקודים ואפילו משחקים בדו-קרב ילדותי, כאשר מוזטה מתפרצת לעליית הגג ואומרת כי הביאה עמה את מימי החולה מאוד. היא אינה רוצה להיכנס. רודולפו יוצא ומביא את מימי לחדר בו ניצתה אהבתם. מוזטה מספרת כי משנודע לה שמימי חולה, חיפשה אחריה בכל פריס וכאשר מצאה אותה היתה בקשתה היחידה של מימי לבוא אל רודולפו ולמות לצידו. כולם מנסים להרגיע את מימי ולהנעים את רגעיה האחרונים. מוזטה מסירה את עגיליה ומבקשת ממרצ'לו כי ינסה למכור אותם ולקנות למימי ידונית חמה. קולינה הולך למשכן את מעילו כדי לקבל מעט כסף לשלם לרופא. לבדם בחדר נזכרים רודולפו ומימי בפגישתם הראשונה, באושר הרב של אהבתם ובחלומותיהם הרבים. מימי מודה לחבריה החוזרים עם תרופות וידונית, ונרדמת. כאשר מוזטה מתפללת לשלומה של מימי מבחין שונר כי מימי מתה. מרצ'לו מנסה לשווא להרגיע את רודולפו הזועק "מימי, מימי!"
עבור לתוכן העמוד