עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

סיפור העלילה

פרולוג – השמיים
המלאכים שרים במרומים בעוד מפיסטופלה, המלאך שנפל מגדולה, מגיע ומנהל דין ודברים מנומס אך אירוני עם האל, בדמות מקהלת זמרי באס. השטן מתנצל על חוצפתו, אך הוא בא להתלונן על כך כי בני האדם נראים לו כה רפים וחלשים עד שזה בזבוז זמן לפתות אותם. האל שואל אם השטן שמע על פאוסט, והוא משיב בחיוב ומוסיף כי שאיפתו הרבה של המשוגע המוזר הזה לידע הופכת אותו לטיפש מכולם. אך השטן, האומר כי הוא נהנה לבקר את האל ואת העובדה שהוא מדבר באנושיות כה רבה עם השטן, מקבל את האתגר לנסות ולפתות את פאוסט ולתפוש את נשמת בעוד המלאכים ממשיכים לשיר שירי תהילה לאל.

מערכה ראשונה

תמונה ראשונה: יום ראשון של חג הפסחא, המאה ה-16
תושבים רבים מתכנסים בכיכר העיר במצב רוח חגיגי במיוחד. פאוסט, המלומד המבוגר, ותלמידו וגנר חוזים בתהלוכת החג בחוצות העיר ופאוסט מעיר כי האביב מביא יופי ותקווה מחדש, אך וגנר בז לחגיגה ההמונית ונמצא שם רק למען אדונו. לאחר שבני העיר רוקדים בשמחה והחשכה נופלת על העיר, וגנר מתעלם מנזיר לבוש אפור המסתובב בין החוגגים אך פאוסט שם לב כי הנזיר המוזר משאיר בעקבותיו עקבות בוערות מאש ומקיף אותם ברשת.

תמונה שנייה: החוזה
הנזיר האפור עוקב בחשאי אחר פאוסט החוזר לחדר עבודתו ומהרהר בחשוב לו מכל – החיפוש בצמא רב אחר הידע והטוב שבעולם. כאשר פאוסט מתחיל לעיין בכתבי הקודש הנזיר שואג שאגה רמה, מסיר את גלימתו ומגלה עצמו כמפיסטופלה, בלבוש של אדון מכובד. בתשובה לשאלתו של פאוסט מפיסטופלה אומר כי הוא הרוח השוללת הכל ובז לעולם בני האדם בשריקה רמה. הוא מציע את שרותיו לפאוסט ומבטיח כי ישרת אותו ללא כל תנאים בעולם הזה באם פאוסט יסכים לשרת אותו בעולם הבא. פאוסט מבטל את עניין העולם הבא כלאחר יד ומבטיח כי אם הוא יזכה ברגע אחד של אושר ושמחה עלי אדמות, רגע כה יפה של אושר מושלם שהוא יבקש מהזמן לעמוד מלכת, הוא ימות בשמחה ואז ימסור את נשמתו. השניים מסכימים וחותמים על החוזה.

מערכה שנייה

תמונה ראשונה: הגן
מפיסטופלה הפך את פאוסט לעלם צעיר. פאוסט הצעיר מחזר אחרי מרגריטה בעוד מפיסטופלה מסתודד עם מרתה בת הלוויה שלה. מרגריטה מתרגשת מהגבר הנאה והמשכיל המחזר אחריה, אך פאוסט לא עונה ישירות לשאלתה על אמונתו הדתית אלא אומר כי הוא מאמין בטבע, באהבה, בחיים ובמסתורין. כאשר הוא מציע למרגריטה לבלות לילה יחדיו במיטתה, היא מתוודה כי אימה ישנה עמה תמיד, וכי שינתה של האם קלה. פאוסט נותן לה סם שינה כדי שתתן אותו לאימה וממשיך לחזר אחריה בלהט רב.שני הזוגות מביעים את אהבתם היוקדת.

תמונה שנייה: אורגיית המכשפות
פאוסט ומפיסטופלה מטפסים על הר המכשפות בעת סערה עזה וחוזים בטקס ליל הולפורגיס של המכשפות שם מוענק כבוד רב למפיסטופלה בתור אדונן המכשפות. מפיסטופלה בז לעולם ולנתיניו בני האנוש ומנפץ גלובוס זכוכית אותו קיבל כמתנה מהמכשפות. בעוד המכשפות רוקדות את ניצחונן על העולם המנותץ, פאוסט רואה חזיון של הכבולה בשלשלאות עם סימן של המוציא להורג המאיים עליה, אך החיזיון נחלש בשל עוצמת ריקוד המכשפות עד שהוא נעלם כליל.

מערכה שלשית: מותה של מרגריטה
מפיסטופלה ופאוסט הגיעו לבית הכלא בו מרגריטה נמצאת בתא מבודד לאחר כשהיא הוזה שהיא הואשמה כי הרעילה את אימה והטביעה את התינוק שנולד לה מפאוסט. מרגריטה שמחה לראות את פאוסט אך נעצבת כשהיא שמה לב כי אהבתו אליה דעכה. פאוסט מציע לה לברוח עמו לאי מרוחק, אך היא מסרבת. כאשר מפיסטופלה דוחק מפאוסט לעזוב את המקום לפני עלות השחר מרגריטה מבחינה בו והוזה את הוצאתה להורג. פאוסט מבכה את מר גורלו ואומר כי הלוואי ולא היה נולד בעוד מרגריטה דוחה אותו כשפאוסט עצמו מתפלל למחילה. השטן מסמן את נשמתה של מרגריטה, אך בנשימתה האחרונה היא מתנכרת לפאוסט ומקהלת המלאכים השמיימית מכריזה כי נשמתה נצלה.

מערכה רביעית
אנו נמצאים עתה ביוון העתיקה שם הלנה מטרויה ובן לווייתה פנטליס שרים סרנדה באור ירח מלא כשהם מפליגים בנהר. פאוסט ביקש ממפיסטופלה שיביא אותו למקום הזה, מקום בו השטן מרגשי הרבה פחות בנוח מאשר בחברת המכשפות שלו. הלנה קוראת לסירנות ונימפות כי ישירו לה. הלנה מזמינה את פאוסט להצטרף אליה והוא מוקסם מהעולם האידילי שנגלה בפניו, אך מפיסטופלה מתגעגע למכשפות בהרים. הלנה נזכרת בהרס טרויה. פאוסט ניצב בפניה כאביר מהמאה ה-15 והיא מוקסמת ממנו. הם נשבעים כי יחיו יחדיו לנצח בארקדיה ומהללים את כוחה של האהבה.

אפילוג: מותו של פאוסט
פאוסט, המלומד הזקן נמצא שוב בחדר עבודתו, מהרהר בריקנות של כל החוויות שעבר. מפיסטופלה מתרגש מזכיר לו כי המוות קרב. פאוסט מהרהר כי כל החוויות שעבר לא היו יפים דיים ועתה חולם על מקום שליו בו יוכל לשלוט בחוכמה ובצדק. אבל מקום כזה מפחיד את מפיסטופלה שחש כי הנשמה של פאוסט עומדת לחמוק ממנו. ברגע בו מפיסטופלה מתכנן הרפתקה נוספת כדי להסיח את דעתו של פאוסט מהרעיון החדש, פאוסט נאחז בכתבי הקודש כשהוא מבין כי החזון שלו הוא חזון של יופי ונצח, שזה הרגע שהוא רוצה שיישאר לנצח וכשהוא מבין זאת הוא מת. מקהלת מלאכים ממטירה גשם של ורדים אדומות על גופתו המתה של פאוסט ובכך מוחלת לפאוסט ומענה את מפיסטופלה שנוצח ונעלם מהמקום. המלאכים מהללים את האל ואת נשמתו של פאוסט אותה הצילו מהשטן.

עבור לתוכן העמוד