אאידה בברגנץ

אאידה של הבמאי הבריטי גרהם
ויק, אאידה של ברגנץ היא דיסנילנד
מסחרר עם נשמה ושכל.


התמונה הראשונה היא של זוג כפות רגליים ענקיות, צבועות כחול עם כוכבי זהב, קטועות מעל הקרסול, כמו של פסל ענקי שנפל לתוך האגם. ואכן, במים מפוזרים חלקי גרוטאות ענקיים שצורתם אינה מזוהה בשלב זה ושני עגורנים ענקיים ניצבים משני צידי הבמה. עובדי בניין וניקיון - למעשה שחקנים וחברי מקהלה - אוספים מן המדרגות שעליהן ניצב הפסל ומן המים חלקי פסולת. די מהר מתגלה שלפנינו מוצג עולם פוסט אפוקליפטי שמתייחס לאסון התאומים והפסל ההרוס הוא כמובן פסל
החירות. באחד מרגעי השיא המלהיבים ביותר בערב, שני העגורנים שולים מן המים חלקים מן הפסל, ובבלט מתוזמן להפליא עם מרש הניצחון הידוע מרימים אותם לגובה של עשרות מטר עד שהם נצמדים באוויר ויוצרים את פניה של LADY LIBERTY , של פסל החירות. לאחר מכן מפגין הבמאי שנינות מסוימת ואומר לעצמו: "הקהל רוצה פילים? ניתן לו פילים" - ואז מופיע רדמס על ראש של פיל ענקי מוזהב, שהוא למעשה ספינה המובילה את האסירים האתיופיים פנימה. הבלט הוא ריקוד של נשים המתאחדות עם בעליהן החיילים ששבו מן הקרב. שני הבלטים הראשונים נחתכו מן ההפקה, וזוהי החלטה נבונה שמהדקת את הערב ומוסיפה לו תנופה. ולא רק זאת: מסתבר שאאידה היא אופרה קצרה!!! בברגנץ עושים את כל האופרה ברצף, ללא הפסקה וללא חילופי תפאורה ממושכים וכל הערב נמשך לא יותר משעתיים וחצי, ואף אחד לא רץ
לשירותים.
התוצאה החריפה מציגה תרבות קולוניאליסטית, שמשתמשת באסון שקרה לה כאמתלה להחמרת אופני הדיכוי של התרבויות שנכבשו על ידה, וזאת בעידוד, ובעצם בהנהגת כהני הדת שלה. אמנם אי אפשר לטעות בכך שה"רעים" בסיפור - המצרים בעלילה המקורית - הם האמריקאים, אבל למעשה ברור שמדובר על קולוניאליזם וכיבוש באשר הוא. ולמרות ריבוי הדימויים האמירה אינה שטחית, אלא עשירה ומעניינת ודורשת דיון.
אבל ויק יודע גם לביים סצינות אינטימיות, ולעזרתו באים הזמרים המסורים, שבבירור "נותנים את הנשמה" על הבמה: אאידה היא אינדרה תומס, זמרת סופרן צעירה שחומת עור וגדולת גוף, שלמרות שלא הרשימה בסצינות הראשונות, ריגשה עד דמעות במערכה השלישית. רובנס פליצרי ) שר את קוורדוסי באופרה הישראלית בעונה שעברה (כרדמס התחמם גם הוא במהלך הערב והתגבר יפה על התפקיד הקשה והפיסי מאד שניתן לו. למעשה, כולם עושים עבודה טובה, אבל בעיני, התגלית האמיתית, עם קול מהמם ביופיו, הוא קווין קלסי האמריקאי הצעיר כאמונסרו. כשהוא פותח את הפה, אתה פשוט לא רוצה שהוא יפסיק לשיר. והסוף הבלתי נשכח: במקום להסגר בקבר אטום, אאידה ורדמס ממריאים השמיימה בספינה מצרית לצלילי המוסיקה האלוהית של ורדי, וזה כל כך יפה, וכל כך שונה, וכל כך נכון ועם הדימוי הזה נגמר הערב, אבל החוויה תישאר לעוד זמן רב.


 

עבור לתוכן העמוד