עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

אופרה לילדים

 

לאחר שאיבד את אהובתו אאורידיצ'ה, אורפיאו, הגיבור המיתולוגי המזמר, יורד לשאול על מנת להשיב אותה. רוחות השאול האיומות מנסות לעצור אותו, אך הוא מבריח את כולן בשירה ובנגינה, ופוגש את רוחה של אאורידיצ'ה. לרוע המזל, הוא אינו יכול להתאפק, ולמרות האיסור המפורש, מביט בפניה בטרם יצאו מן השאול, וכך מאבד אותה לנצח. מוות, רוחות, אובדן - לא בדיוק נשמע כמו
חומרים לאופרה לילדים, נכון? למרבה המזל, גלוק, שהשתמש במיתוס המפורסם כבסיס לאופרה הנהדרת שלו, המתיק את הגלולה המרה, ובעזרת כותב הליברית החזיר את אאורידיצ'ה לחיים ולזרועותיו של אורפיאו. בחירה זו עשתה את מלאכתי קלה יותר כשניגשתי לעבד את האופרה להפקה שתתאים גם לילדים. את האופרה הראשונה שלי לילדים - הגבירה המשרתת מאת פרגולזי - ביימתי לפני כשנתיים. הבעיות עלו מיד: מה זה בעצם "אופרה לילדים"? אופרה על ילדים, או אופרה שהסיפור שלה מתאים לילדים? איזו אופרות מתאימות בכלל לילדים? האם ילדים יכולים
להתמודד עם המורכבות של אופרה? ועל איזה ילדים מדובר, בעצם? בני שנתיים או בני שתים-עשרה? כל השאלות האלה ועוד רבות אחרות דורשות מענה, כשניגשים לביים אופרה לילדים. קודם כל, קיימת שאלת השפה: ישנן אופרות שתורגמו לעברית - חליל הקסם או הנזל וגרטל, למשל, אבל לפעמים התרגום הוא בשפה גבוהה למדי, ולא תמיד מובן. ובמקרים אחרים, כמו למשל אורפיאו ואאורידיצ'ה, אין תרגום מתאים לעברית. אז מה עושים? הפתרון מגיע, למעשה, כשמתמודדים עם בעיה משמעותית אחרת: האורך. מרבית האופרות נמשכות לפחות שעתיים ולעתים יותר,
ומאחר שטווח הסבלנות של ילדים (וגם של מבוגרים רבים, לצורך הענין) לא עולה על שעה עד שעה וחצי, צריך לקצץ בבשר החי, גם במחיר של ויתור כואב על הרבה קטעי מוסיקה נפלאים. אז, כמובן, נפערים חורים עלילתיים, ואותם צריך למלא באמצעות כתיבה של טקסטים מקוריים שיגשרו על הפערים. כך נוצרת הפקה, שבה מדברים הזמרים בעברית, אבל שרים באיטלקית. ולמרבה הפלא, זה עובד!!! למה זה עובד? זה יכול לעבוד משום שבכל רגע נתון צריך לחשוב איך ללכוד את תשומת ליבו של הקהל הצעיר והתוסס: תלבושות מרהיבות, פריטי תפאורה ואביזרים צבעוניים, משחק אנרגטי, רגעי סלפסטיק, וכמובן, קונפטי צבעוני - כל אלה עוזרים לרתק את הזאטוטים (ולמרבה השמחה, גם את הוריהם..). מאידך גיסא, אני מאמין בלב שלם שאין לזלזל באינטליגנציה של הקהל: גם אם יש סיכוי שהצופים לא יבינו כל מילה בטקסט, אסור לנסות לדבר אליהם מלמעלה למטה. האופרה היא צורת אמנות גבוהה, ובמהלך הנסיון לקרב אותה לקהל, יש להזהר לא לרדת נמוך מדי. ילדים מבינים מתוך הקשר יותר מכפי שנדמה לנו, ובסופו של דבר יבינו את המסר הכללי (ואולי ילמדו גם כמה מילים חדשות). ומה לגבי חומרים? כשאומרים "אופרה", מרבית האנשים
חושבים על סופרניות שמנות שגוססות לאיטן על הבמה תוך כדי זמרה, או טנורים מגושמים שמניפים חרב ומדדים לקרב. האמת שונה לחלוטין: אחוז עצום מרפרטואר האופרה הוא קומדיות, ורבות מהן עוסקות בסיפורי מיתולוגיה או אגדות שונות, ולכן הן אוצר בלתי נדלה עבור אופרה לילדים. רק להושיט יד ולקחת, ואז לתרגם, לקצר, לנער קצת - והנה לך שעה של הנאה לקהל ולמבצעים כאחד. וכשרואים את פניהם המתמוגגות של הצופים, וכיצד בסוף המופע הם מטפסים על הבמה כדי להצטלם עם הזמרים ולקבל מהם חתימות - מיד מתמלאים חשק לרוץ ולהתחיל לעבוד על ההפקה הבאה...

עבור לתוכן העמוד