מרק מוריס שב לבית האופרה


מרק מוריס שב לבית האופרה
מופע מחול שהוא קונצרט של מוסיקה קאמרית

את מרק מוריס, הכוריאוגרף שפרץ גבולות לפני שנים רבות והפך לאחד הכוריאוגרפים המובילים בעולם, כמעט שאין צורך להציג לחובבי המחול. מי אינו מכיר את היצירה הסוחפת והתיאטרלית-מוסיקלית שלו? מי אינו מכיר את הרקדן הצעיר שהפך לכוריאוגרף בוגר המחוזר על ידי להקות מחול ובעיקר בתי אופרה בכל רחבי העולם?
מוריס ולהקתו היו בארץ לפני שנים רבות והעלו על במת בית האופרה את היצירה אלגרו מאת הנדל – יצירה לערב שלם בהשתתפות תזמורת וסולנים כאשר הרקדנים של מוריס מתחברים למוסיקה של הנדל ככפפה ליד ומפזזים בחן ויופי מרגש לצליליה. עתה מוריס שב ארצה עם להקתו שתעלה על במת בית האופרה במסגרת הסדרה מחול במשכן שתי תכניות שונות, שלוש יצירות בכל תכנית ,כשכמו תמיד ביצירותיו של מוריס המוסיקה המלווה את המחול מבוצעת על ידי מוסיקאים הנמצאים גם הם על הבמה לצד הרקדנים. חווית המחול של מרק מוריס היא חוויה ויזואלית-מוסיקלית, ההופעות שלו מאז ומתמיד הן גם קונצרטים.
בשיחה עם מוריס מהסטודיו בניו יורק, שם הוא מוצא זמן קצר בהפסקת צהריים לדבר בהתרגשות לקראת הסיור הצפוי ארצה, הוא אומר שמבחינתו שתי התוכניות הן בעצם שני חצאים של ערב שלם. "מי שרוצה לראות מה הלהקה יכולה לעשות היום, מה ההיצע שלנו והיכן אנו נמצאים צריך לראות את שתי התכניות ערב אחר ערב. זוהי בעצם תכנית אחת המבוצעת בשני ערבים, תכנית מגוונת ועשירה ביותר." אין טעם להסביר את ההבדל בין היצרות, הוא אומר, ומדגיש שהוא אינו אוהב לשוחח על היצירות שלו ולהסביר אותן אבל היא מיד מתרצה ואומר כי "חשוב לומר שאני מעולם לא יצרתי את אותה יצירה פעמיים. כל יצירה היא משהו אחר, לכל יצירה יש את האופי והייחוד וכמובן את המוסיקה שלה ויחדיו הן מקיפות את מגוון המקצבים והסגנונות. Visitation  (לצלילי המוסיקה של בטהובן), היא יצירה עדינה ומסתורית. גרנד דואו (לצלילי הדואט של הריסון) היא פרועה על גבול המסוכנת. All Fours  (לצלילי רביעיית המיתרים הרביעית של ברטוק) זו פשוט מוסיקה נפלאה שכמעט ולא רקדו לצליליה. שתי היצירות של מוצרט נלקחו מערב מלא שהוקדש לריקודי מוצרט והפעם אנו מציגים ריקוד גברים אחד וריקוד נשים אחד וכל אחד מהריקודים האלו עומד גם בפני עצמו למרות שהם חלק ממכלול גדול יותר. והמוסיקה של שומן היא מקסימה ביותר. הסגנונות המוסיקליים השונים אפשרו לי להציג עכשיו בארץ את מגוון הסגנונות שאני יצרתי לאורך השנים עבור הלהקה שלי." מוריס מאוד אוהב ליצור יצירות באורך מלא ולסייר איתן ברחבי העולם כמו רומיאו ויוליה, אלגרו, ערב מוצרט או הגרסא המיוחדת ומאוד אישית שלו למפצי האגוזים אך בשנים האחרונות הוא מסביר מזמינים יותר את התכניות המעורבות והן מרתקות לא פחות.
מאז ומתמיד מוריס אהב את הקשר הישיר והבלתי אמצעי שלו ככוריאוגרף עם המוסיקה. ולכן העבודה בסטודיו במהלך החזרות היא תמיד עם פסנתרן ולא בליווי מוסיקה מוקלטת. "יש לי קבוצה של כתריסר מוסיקאים שאנו עובדים אתם באופן קבוע," הוא מסביר. "כמובן שזה זול יותר ומורכב הרבה פחות להופיע בליווי מוסיקה מוקלטת, אבל אני לא מאמין בזה. עבורי הריקוד והמוסיקה חייבים להיות חיים באותה מידה. הרי כעקרון אפשר גם לצרף הקלטה של רקדנים למוסיקאים על הבמה, ואם לא עושים את זה אני לא רואה מה ההבדל בלרקוד למוסיקה מוקלטת. החוויה צריכה להיות חווית תנועה ומוסיקה כוללת. כמובן שלעתים אנו רוקדים לצלילי יצירה שנכתבה כפס קול מוקלט אבל ברוב המקרים העבודה היא עם מוסיקאים חיים העובדים צד וביחד עם הרקדנים. ומעבר לחוויה הכוללת מדובר על כך שהרקדנים והמוסיקאים חייבים להיות הרבה יותר מרוכזים ולשים לב אחד לשני ולהיות מודעים זה לזה מדי ערב. באופן טבעי הביצוע יהיה שונה מעט מהופעה להופעה אבל זה מה שעושה אותו מעניין."
רוב הרקדנים בלהקתו של מוריס הם אמריקאים בתקופה זו והוא מוסיף רקדנים אורחים להפקות הגדולות הדורשות צוות רחב יותר. מה מאפיין רקדן של מרק מוריס? הוא מהסס מעט לפני שהוא עונה בשטף מלים בלי ניתן לעצירה: "רקדן בלהקה שלי חייב להיות בעל יכולות מגוונות ביותר. רוב הרקדנים שלי הם מבוגרים, בוגרים. אני לא אוהב לעבוד עם רקדנים צעירים מאוד. הצעירים ביותר בלהקה הם בני 24 או 25. כיום יש לנו 18 רקדנים בלהקה ואני מאמין שהם עובדים טוב יותר כשהם בוגרים יותר. זה לא קל ולא פשוט לרקוד את היצירות שלי והסגנונות מגוונים ביותר ואני דורש את הגיוון הזה גם מהרקדנים. בדרך כלל זה נראה שמאוד קל לרקוד את היצירות שלי אבל זה לא ממש כך. הרבה רקדנים טובים פשוט לא יכולים רלקוד את היצירות שלי כי אין להם את הגמישות הסגנונית הדרושה. אני צריך רקדנים בוגרים ומנוסים, רקדנים שאפשר לדבר איתם גם על דברים אחרים. אלו הרקדנים שאיתם אני אוהב לעבוד. והם חייבם להיות מסוגלים לעבוד ביחד כקבוצה, כאנסמבל. הם צריכים להיות רקדנים נפלאים שמסוגלים להתאים עצמם לכל סגנון ולכל דרישה."
כמו להקות מחול רבות בעולם בכלל ובארצות הברית בפרט, גם מוריס ולהקתו נדדו במשך שנים מאולם חזרות אחד לשני ומאולם הופעות זה למשנהו. אבל לפני שמונה שנים הלהקה קיבלה בית משלה בברוקלין ומבחינת מוריס זה היה שינוי משמעותי ביותר בתפישת העולם שלו. "לפתע יש עלי אחריות הרבה יותר גדולה, לפתע יש לנו גם בית ספר, זה עשה את החיים פשוטים יותר אבל זה עשה אותם מעניינם הרבה יותר."
מוריס מקדיש את רוב זמנו לעבודה עם הלהקה שלו אך בין לבין הוא מוזמן ויוצא לביים או לעשות כוריאוגרפיות להפקות אופרה בכל רחבי העולם. ובשנים האחרונות הוא החל להשתעשע בפן נוסף של אמניות הבמה – הניצוח. "זה התחיל לגמרי במקרה. החזרנו לרפרטואר את הגלוריה של ויוולדי וכיוון שאני חייב תמיד להיות בשליטה מלאה על כל פרט הוא במה שנוגע ליצירות שלי התחלתי לומר לנגנים איך בדיוק אני רוצה שהם ינגנו. ולפתע מצאתי עצמי בעצם מנצח עליהם ואני חייב להודות שמאוד מאוד אהבתי את זה. ולאחר מכן עשינו את דידו ואניאס ואני כבר ניצחתי על הפקה מההתחלה. זו עבודה קשה ביותר שיכולה להביא להתמוטטות עצבים אבל זה מאוד טבעי עבורי כי המוסיקה תמיד דיברה אלי ותמיד עבדתי ביחד עם המוסיקה ולפי המוסיקה. אני לא חושב שאני מנצח ואני לעולם לא אהיה מנצח אבל אני מאוד נהנה לנצח על המוסיקאים ביצירות שלי."
האם למוריס יש בכלל זמן פנוי עבורו? לא ממש. "אבל כשיש לי ערב חופשי אני אוהב להיות בדירה שלי, לבשל ולקרוא. לפעמים אני גם הולך לשמוע קונצרטים כי זה לא ממש עבודה. אבל אני ממעט ללכת למופעי מחול. אם יש לי זמן חופשי אני מעדיף להתנתק מהמחול. ומעבר לכך כל כמה שנים אני יוצא לחופש של חודש בהודו ומאוד אוהב את זה."

 

 

 

עבור לתוכן העמוד