עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הטריטיקו - תקציר העלילה

הנזירה אנג'ליקה

חצר מנזר
נזירות מתקבצות בגן המנזר והנזירה האחראית על המשמעת מענישה שתי נזירות שאחרו לתפילה, את הנזירה לוצ'ילה שצחקה והצחיקה את חברותיה בזמן התפילה ואת הנזירה אוסמינה שהחביאה ורדים אדומים בתאה. הנזירה ג'נובייבה מבחינה כי המים במזרקה שבגן נשטפים בזהב בהשפעת קרני השמש השוקעת, סימן של נגיעה אלוהית המתרחשת רק שלוש פעמים בערבי חודש מאי. הנזירה האחראית על המשמעת מכריזה שוב ושוב כי אסור שלנזירות יהיו תשוקות משלהן אך ג'נובייבה אינה מסכימה עמה. היא גדלה כרועה בהרים והיא משתוקקת להחזיק בידה טלה צעיר. ולמרות שהנזירה אנג'ליקה מכחישה כי היא משתוקקת לדבר כלשהו, הנזירות יודעות כי היא אינה דוברת אמת. הן יודעות כי אנג'ליקה משתוקקת לחדשות ממשפחתה האצילה אשר הכריחה אותה באופן מסתורי להפוך לנזירה.
כאשר אחת הנזירות נעקצת על-ידי צרעה, אנג'ליקה מכינה לה מרפא מהצמחים בגן המנזר. שתי נזירות מביאות מצרכים למנזר ומספרות כי כרכרה יפה במיוחד הגיעה למנזר. באותו רגע מגיעה אם המנזר וקוראת לאנג'ליקה לפגוש אורחת חשובה. הנסיכה, דודתה של אנג'ליקה, מגיעה ודורשת מאנג'ליקה לוותר על חלקה בירושת הוריה למען אחותה הצעירה העומדת להינשא לגבר שמוכן להתעלם מהקלון שאנג'ליקה הטילה על משפחתה. אנג'ליקה טוענת ששום דבר לא יגרום לה לשכוח את בנה, אך הנסיכה מספרת לה כי הילד הקטן מת ממחלה. אנג'ליקה מתמוטטת אך מתאוששת וחותמת על ההרשאה. בעוד הנזירות חוזרות לתאיהן, אנג'ליקה מכינה משקה רעיל מפרחי הגן, נפרדת שלום מחברותיה הנזירות ושותה את הרעל. אך היא מיד מתחרטת על שביצעה חטא כה נורא ומתפללת למחילה. עם מותה המחילה מוענקת לה

הגלימה

על גדות הסיינה
פועלי הנמל ממהרים לרוקן את תכולת הספינה של מיקלה. אישתו של מיקלה, ג'ורג'טה, מגיעה ומציעה לו כוס יין. היא מבחינה בלואיג'י, אחד הפועלים, בעוד מפעיל תיבת נגינה הולך לאורך הנהר, ולואיג'י מנופף לו. לצלילי המוסיקה, לואיג'י רוקד עם ג'ורג'טה והיא נמסה בזרועותיו. מיקלה מופיע ומכריז כי הספינה תעזוב בשבוע הבא. בעוד מיקלה נכנס לספינה, ג'ורג'טה ולואיג'י נזכרים בשכונת ילדותם בפריס, וכשהם לבד על הסיפון הם נזכרים בנשיקה שהחליפו בלילה שלפני, ומפנטזים כיצד יברחו יחדיו. כשהוא עולה מבטן הספינה, מופתע מיקלה למצוא את לואיג'י עדיין שם. בתחילה מודה לו הפועל על העסקתו ולאחר מכן שואל האם יוכל להצטרף אל הספינה עד רואן, על מנת לחפש שם עבודה. הטריק הזה, שמטרתו להשאיר אותו קרוב לג'ורג'טה, לא עובד, כיוון שמיקלה אומר ללואיג'י שאין ברואן יותר עבודה מאשר בכל מקום אחר. ג'ורג'טה ולואיג'י נפרדים, ונשבעים להיפגש, כמו תמיד, באמצע הלילה, כאשר ההסכם הוא שהיא תדליק גפרור על מנת לסמן לו להגיע. מיקלה מוצא את אישתו על הסיפון וחוקר אותה בדאגה על רגשותיה אליו. ג'ורג'טה מנסה להתחמק מהשיחה, בעוד הספן מספר על זכרונותיו הכאובים, כיצד בדיוק לפני שנה, כשהלילה ירד והאוויר היה צונן, נהג לכסות אותה ואת בנו בגלימה שלו. מותו של התינוק, שאירע לאחרונה, סימן את מות האושר שלו. ג'ורג'טה אינה יכולה לשאת שיחה כזו לאורך זמן, והיא מודיעה שהיא מאוד עייפה וחייבת לשכב לישון.
מספר דקות מאוחר יותר, מיקלה מחליט לשוב אל תאו, ומבחין כי בת לוויתו, לבושה וערה לחלוטין, בוודאות מחכה למישהו. אחוז ספק, הוא תוהה מי מפועלי הנמל יגיע לביקור לילי אצל אישתו. הוא מחליט לצפות במתרחש, עד שמופיעה צללית. הוא זורק עצמו על הזר, מזהה את לואיג'י ואוחז בצווארו עד שהוא מודה. האיש הצעיר מסרב בתחילה, אך לאחר לחץ פיסי מתון הוא מודה ברומן שלו עם ג'ורג'טה. אחיזתו של מיקלה מתהדקת, ולואיג'י נחלש יותר ויותר עד שהוא מת.
בעקבות הרעשים החשודים, ג'ורג'טה קוראת למיקלה. כשהוא שומע את קולה, הוא עוטף את הגופה בגלימה שלו. האישה הצעירה עולה לסיפון, ברגע בו הספן פותח את גלימתו, וגופתו של לואיג'י נופלת לרגליה.
 

.
ג'אני סקיקי

פירנצה 1299. חדר השינה בביתו של בוזו דונאטי.
בוזו דונאטי מת. קרוביו מתכנסים סביב מיטתו ומתפללים לעילוי נשמתו ועוד יותר למען חלקם בירושה. הם מוטרדים מהשמועות שהוא השאיר את כל רכושו למנזר. סימונה, המבוגר מבין הקרובים, אומר כי אם הנפטר מסר את צוואתו לעורך דין מצבם אבוד, אך אם הצוואה עדיין בחדר... הקרובים מתחילים לחפש אחר הצוואה בהיסטריה מוחלטת ולבסוף רינוצ'ו הצעיר מוצא את הצוואה ונותן אותן לדודתו זיטה ומבקש בתמורה את רשותה לשאת את אהובתו, לאורטה. זיטה אומרת לו כי אם הכל יסתדר, הוא יוכל להינשא לכל מי שיחפוץ. רינוצ'ו שולח את ג'ררדינו הקטן להזמין את לאורטה ואביה. כאשר הצוואה נפתחת, כל הקרובים בהלם מוחלט – השמועות אכן היו נכונות. אבל האם יש דרך לשנות את הצוואה? רינוצ'ו טוען כי רק אדם אחד יוכל לעזור להם, ג'אני סקיקי שנמצא ברגע זה בדרכו אליהם. אבל סקיקי הוא איכר פשוט, הוא לא מהמעמד שלהם, טוענת זיטה. רינוצ'ו מבטיח כי סקיקי חריף מחשבה וכאשר הוא מגיע הוא מיד מפרש את פרצופי הנכאות בדרך אחת: בוזו דונאטי ודאי הבריא ממחלתו והקרובים עצובים כי הירושה עדיין לא מחולקת. אך במהרמה מתברר המצב לאשורו. זיטה טוענת כי לא תסכים שאחיינה יינשא לבת איכר פשוט, סקיקי רוצה לעזוב עם בתו, אך לאורטה מאיימת כי אם לא תוכל להינשא לבחיר לבה היא תטביע עצמה בנהר.
סקיקי נרגע ומבקש לראות את הצוואה. האם עוד מישהו יודע כי בוזו דונאטי מת, הוא שואל? הוא מורה להחביא את הגופה ולסדר מחדש את המיטה. כאשר לפתע מגיע הרופא לבדוק את החולה, כולם משכנעים אותו לעזוב אך הוא מאושר לשמוע את קולו של בוזו (כלומר של סקיקי שתפס את מקומו במיטה) והוא עוזב מרוצה. סקיקי מצווה לקרוא לעורך הדין כדי ש'בוזו דונאטי' יכתיב את צוואתו. הקרובים מאושרים. אבל מי יזכה באיזה חלק מהירושה? כולם רוצים את הבית, הפרד וטחנות הקמח ומסכימים כי סקיקי יחליט כיצד לחלק את הרכוש. הם מלבישים אותו בבגדיו של בוזו דונאטי וכל אחד בתורו מבטיח לו שוחד נאה במידה ויזכה בחלק הארי של הירושה. סקיקי מצידו מבטיח לכל אחד ואחת כי יענה לבקשתם אך מזהיר אותם כי כל מי שנתפס בזיוף צוואה דינו כי ידו תיכרת והוא יגורש לגלות.
עורך הדין מגיע כדי לשמוע את הצוואה. סקיקי משאיר לנזירים חמש לירות בלבד ומחלק מעט מהרכוש לקרובים. אך את הבית, הפרד וטחנות הקמח מוריש "בוזו דונאטי" ל... ג'אני סקיקי. הקרובים זועמים אבל אין להם מה לעשות. עורך הדין עוזב עם הצוואה החתומה וכאשר הקרובים שועטים לעברו של סקיקי הוא מגרש את כולם מהבית שעתה הוא רכושו שלו. כולם עוזבים ורק לאורטה ורינוצ'ו נותרים מחובקים על המרפסת. סקיקי מבקש את סליחת הקהל על מעשיו - ככלות הכל הנסיבות היו בהחלט מקילות.

עבור לתוכן העמוד