עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

יבגני אונייגין - תקציר העלילה

מערכה ראשונה
באחוזת הכפר של לרינה מכינה בעלת הבית ריבה ביחד עם האומנת, בעוד שתי בנותיה, טטיאנה ואולגה, משתעממות מחיי היומיום הדלים. בעוד האומנת הזקנה מנסה לאושש אותן, חולמת טטיאנה על עתיד טוב יותר. בואם של האיכרים מהשדה בשירה וריקודים אינו משנה את מצב הרוח הקודר והנוגה השורה על תמונת הפתיחה של האופרה למרות מזג האוויר הקייצי הבהיר והזוהר. שום דבר אינו מצליח להשיח את טטיאנה מהספר בו היא שקועה, והקריאה הכל יודעים, כך אומרת האומנת, אינה דבר מועיל במיוחד לנשים. אבל רק הספר מביא מרגוע מסוים לנפשה של הנערה הצעירה.
עם בואו של לנסקי משתנה האווירה. לנסקי, ארוסה של אולגה, מגיע בלווית ידידו אונייגין, שהגיע לא מכבר מהעיר הגדולה, סט. פטרבורג. אונייגין נראה משועמם עוד יותר מטטיאנה מאווירת הכפר הדלה ביותר לטעמו. הוא אינו מבין כלל מה מוצא לנסקי באולגה הפשוטה לדעתו, ולמרות שהוא מדבר בנימוס רב, כראוי לאדם במעמדו, עם טטיאנה, נערה תמימה זו כלל אינה מושכת אותו.
אבל טטיאנה לעומתו מושפעת ביותר מהמפגש עם הגבר הזר החודר לביתם ומפריע את שלוות נפשה. אונייגין הוא התגלמות הגיבור הרומנטי מהספרים אותם קוראת טטיאנה ללא הפסק. רוחה של טטיאנה נסערת עת האומנת משכיבה אותה לישון. אבל טטיאנה אינה מסוגלת להירדם. באריית המכתב המפורסמת, אריה שאורכה לא פחות מרבע שעה תמימה, היא מנסה לשבת ליד השולחן לאור הנר הבוהק, לכתוב לאונייגין ולהתוודות בפניו על אהבתה אליו. טטיאנה התאהבה בגבר העירוני שהגיע לכפר בן רגע. אך מלאכת כתיבת המכתב קשה במיוחד והיא אורכת כל הלילה. לבסוף מצליחה טטיאנה להביע במלים ספורות את רחשי ליבה ומבקשת מאונייגין כי יפגוש אותה למחרת היום בכדי לקבל את תשובתו. כאשר נכנסת האומנת להעיר את טטיאנה בבוקר היא מגלה כי זו כלל לא ישנה כל הלילה. האומנת מקבלת את המכתב מידי טטיאנה ולמרות שאינה מתלהבת מכך, ממהרת למסור אותו לאונייגין.
בעקבות סערת הרגשות הרוגשת של טטיאנה, שניסתה להביע את מחשבותיה ורגשותיה בכתב, המפגש בין טטיאנה ואונייגין הוא קצר, חד וכואב. אונייגין, בחוסר אכפתיות ורגישות מדהימים אך בנימוס היבש שלו, מבטל את טטיאנה ורגשותיה בלא הניד עפעף. הוא כלל אינו מעוניין בה ומנסה לומר לה כי פשוט תשכח ממנו. היחסים ביניהם יכולים להיות אך ורק של אח ואחות. ליבה של טטיאנה נשבר, ואת הפצע לא ניתן יהיה לרפא.

מערכה שנייה
באחוזה מתקיימת מסיבת יום הולדת לטטיאנה בנוכחות אורחים רבים. טטיאנה, די מכונסת בעצמה, אולי אפילו עוד יותר מאשר קודם. אונייגין עליז למדי אך עדיין משועמם ביותר מהחיים הדלים בכפר. כדי לקנטר מעט את טטיאנה ואולי עוד יותר את ידידו לנסקי, הוא מפסיק לרקוד עם טטיאנה ויוצא במחול עם אולגה. לנסקי אינו יכול לשאת את הבושה. הוא מבקש ומפציר באולגה כי תפסיק לפלרטט בגלוי עם אונייגין אך לשווא. אולגה, עושה רושם, נהנית אף היא לקנטר את לנסקי. לפתע הצליח אונייגין להכניס מעט פלפל לחיי השגרה שלה והיא אינה מתכוונת לוותר על ההזדמנות לבלות קצת מבלי להיות חייבת דבר לאף אחד. כאשר לנסקי אינו יכול עוד לשאת את החרפה, הוא מתעמת עם ידידו הטוב ומזמין אותו לדו קרב והתמונה מסתיימת באווירה קודרת ומאיימת פי כמה מהעליצות ששרתה בפתיחתה.
כאשר לנסקי ממתין עם עלות השחר לאונייגין בשדה פתוח מחוץ לעיר, הוא שר את אריית הפרידה המרגשת שלו מהחיים. עושה רושם כי הוא מודע לכך שחייו אבודים וכי אין לו סיכוי רב בדו קרב הקרב ובא. אונייגין מגיע והשניים, כל אחד בנפרד, מתחרטים על הפזיזות שהביאה לדו קרב זה ממנו אין להם מנוס גם אם היו מעדיפים לסלוח האחד לשני. ללא כל שמץ של רגש יורה אונייגין כדור אחד והורג את לנסקי במקום.

מערכה שלישית
עברו מספר שנים ואנו נמצאים בעולם אחר לחלוטין, בארמון מפואר בסט. פטרבורג שם מתקיים נשף חגיגי לבני האצולה הגבוהה הרוקדים פולונז, השונה באופן ברור ביותר מהמחולות הכפריים יותר אותם רקדו בביתה של טטיאנה. אל הנשף מגיע אונייגין, לאחר ששב ממסעותיו שערך בעקבות דו הקרב בו הרג את ידידו הטוב. הנשף מתקיים בביתו של הנסיך גרמין המבוגר שנישא לא מזמן לאשה צעירה, יפה וזוהרת שהביאה קרן אור בהירה ומשב רוח רענן למעונו. גרמין מביע את רגשות האושר שלו בעקבות נישואיו אלו לאשה הצעירה שאינה אלא טטיאנה, וכאשר רואה אותה אונייגין עתה, זוהרת, באירוע חברתי מפואר ונוצץ הוא מבין לפתע את מהותה של היהירות הרבה בה נהג בפגישתם הראשונה. מעבר לכך הוא מבין עד כמה הוא אוהב אותה.
אונייגין מבקש מטטיאנה כי תפגוש אותו בארבע עיניים. בפעם הקודמת לפני שנים מספר היתה זו העלמה הצעירה והנאיבית שבקשה מאונייגין כי ייפגש עמה. עתה התהפכו היוצרות. טטיאנה מגיעה ושומעת בפעם הראשונה כי הגבר בו התאהבה ממבט ראשון אוהב אותה בכל מאודו. אבל היא אינה מוכנה לאפשר לו להמשיך בדיבורו. היא נשואה עתה וכל מה שהיה ביניהם, או ליתר דיוק מה שרצתה כי יהיה, אינו יכול עוד להתקיים. הכל נגמר. אך אונייגין אינו מרפה ולבסוף זוכה לוידוי קורע לב ומרגש מפיה של טטיאנה האומרת כי אכן היא אוהבת אותו, כי תמיד אהבה אותו וכי תאהב אותו לעד ושום דבר לא יוכל לשנות זאת. אבל כל זה אינו משנה דבר, הכל מאוחר למדי. טטיאנה היא עתה אשת איש ועל כבודה לא תוותר בעד כל מחיר שהוא, אפילו לא במחיר אושרה ואהבתה. היא משלחת את אונייגין מביתה ביודעה, אולי בפעם הראשונה בחייה, כי אהבת נעוריה שניצתה לפני שנים רבות היתה אכן אהבת אמת, אבל אהבת אמת שלעולם לא תוכל להתממש.
עבור לתוכן העמוד