עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הרקויאם של ורדי

לסיום העונה בסדרה הליטורגית
של האופרה הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים
בניצוחו של עומר מ. ולבר
30 ביוני (ירושלים), 10 ביולי (תל אביב)

האופרה הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור מבצעים לסיום העונה הנוכחית במסגרת הסדרה הליטורגית המשותפת את אחת היצירות הליטורגיות הפופולאריות ביותר – הרקויאם של ורדי.
עומר מ. ולבר, המנצח הישראלי הצעיר שהתמנה להיות המנהל המוסיקלי של האופרה בולנסיה ושלא מזמן ניצח על הפקה חדשה של טוסקה בלה סקאלה, ינצח על התזמורת ועל זמרי מקהלת האופרה הישראלית. הסולנים בקונצרט יהיו זמרת הסופרן הישראלית אירה ברטמן, אחת הכוכבות הגדולות בעולם האופרה לש היום, זמרת המצו סופרן האמריקאית טיצ'ינה ווהן, הטנור האיטלקי פרנצ'סקו דמורו, אחד מכוכבי העל הצעירים בעולם האופרה של היום, והבס-בריטון הישראלי ולדימיר בראון.
הקונצרט יתקיים באולם הנרי קראון בירושלים ב-30 ביוני ובבית האופרה בתל אביב ב-11 ביולי. 

הרקויאם של ורדי
בנובמבר 1868 מת בפריס ג'ואקינו רוסיני בהיותו בגיל  76. ורדי הציע כי את יום השנה למותו של רוסיני יציינו על ידי רקויאם מיוחד אשר כל המלחינים האיטלקיים החשובים בעת ההיא ישתתפו בהלחנתו. הוא עצמו הבטיח להלחין את הפרק "שחרר אותי" המסיים את הרקויאם. תוכנן כי מיסה זו לזכרו של רוסיני תבוצע בכנסיית סן פטרוניו בבולוניה, אחת הערים האיטלקיות שרוסיני היה קשור אליה במיוחד. כל הפרקים אכן נכתבו והועתקו בזמן, אבל ביצעו המיסה לזכרו של רוסיני מעולם לא התרחש. האמרגן המקומי פשוט סרב לאפשר לתזמורת ולמקהלה שלו להשתתף באירוע הייחודי כיוון שחשש שיצירה זו תפגע בעונת האופרה שהוא ארגן ושהכנסותיה היו אמורים לעזור לו בפרנסת משפחתו הענפה. ברור כי מועצת העיר בולוניה יכולה היתה בקלות לשנות את רוע הגזרה, לו היו הפרוייקט חשוב לפרנסי העיר. אבל בעת ההיא בולוניה חשה גאווה רבה על היותה מעוז התרבות המודרנית (שנתיים לאחר מכן הועלתה בעיר הצגת הבכורה האיטלקית של לוהנגרין) והמיסה לזכר רוסיני נראתה כפרוייקט שולי למדי. אך כיוון שאיש בבולוניה לא רצה להתנגד לביצוע המיסה בפומבי, הם פשוט דאגו לפעול באיטיות מרגיזה ומכוונת ובסופו של דבר לא נותרה כל ברירה אלא לבטל את ההופעה. בשנת 1871 עלה ניסיון נוסף לבצע את המיסה לזכר רוסיני לרגל הסרת הלוט מפסל ראשו של רוסיני בבית האופרה לה סקאלה במילנו. ועדה מיוחדת הורכבה כדי לבדוק מחדש את המיסה ולהחליט אם היא אכן יצירה מוסיקלית הראויה לעמוד בזכות עצמה. בסופו של דבר הוחלט כי היצירה אינה ראויה, אבל אחד מחברי הוועדה, אלברטו מצוקטו, המנהל של הקונסרבטוריון במילנו, הרגיש צורך עז לכתוב לוורדי ולשבח את התרומה שלו למיסה זו. ורדי ענה כי מכתבו של מצוקטו כמעט ושכנע אותו להשלים את הרקויאם שלו, "במיוחד כיוון שעם פיתוח מועט הייתי מגלה שכבר כתבתי את הפרק הפותח וגם את פרק יום הדין ... אבל אין מה לדאוג, זהו פיתוי בר חלוף." למזלו של העולם כולו, הפיתוי לא נמוג. הפרק "שחרר אותי" מהמיסה לזכר רוסיני הפך לשורש ממנו צמח הרקויאם של ורדי.
האירוע שהביא להשלמת הרקויאם התרחש ב-22 במאי 1873 עת מת הסופר אלסנדרו מנצוני. הרומן ההיסטורי של מנצוני, המאורסים, "לא היה רק ספר, אלא נחמה לאנושות כולה." נכון, הסופר היה קתולי ליברלי בעוד ורדי טען כי אין בו כל שמץ של אמונה דתית זו או אחרת. אבל הם היו נשמות רעות. שניהם פעלו למען אחדות איטליה וכל אחד ידע לשלב את התחושה הלאומית שלו עם סימפטיה אדירה לפרט. ורדי לא יכול היה למצוא מושא ראוי יותר לרקויאם שלו. הביצוע הראשון של הרקויאם התקיים ביום השנה למותו של מנצוני עם הסולנים טרזה סטולץ, מריה ולדמן, ג'וזפה קפוני ואורמידו מאייני וזכה להצלחה אדירה. אבל ורדי עדיין לא סיים את עבודתו על הרקויאם. לרגל ההופעה הראשונה באגליה, באולם אלברט המלכותי בלונדון ב-15 במאי 1875, הוא החליף את המבנה הפוגלי של הפרק "הפנקס פתוח", עם הסולו למצו-סופרן אותו אנו מכירים כיום. וכך בשנת החורף האופראית הגדולה של ורדי שנמשכה 16 שנה, מהבכורה של אאידה ב-1871 ועד לאותלו ב-1887, הוא הלחין את אחת מיצירותיו החשובות ביותר וכיום גם הפופולארית מאוד, הרקויאם.

 

הסולנים:
עומר ולבר, מנצח, נולד בישראל. הוא המנהל המוסיקלי של תזמורת סימפונט רעננה ולא מכבר התמנה למנהל המוסיקלי של התזמורת ובית האופרה בוולנסיה. הוא החל את הקריירה המוסיקלית שלו בגיל חמש. הוא מנגן בכינור, אקורדיון ופסנתר. הוא החל את לימודי הקומפוזיציה אצל טניה טלר בגיל 10. בתקופה זו הכיר את מיכאל וולפה אשר הפך להיות מורהו המרכזי לקומפוזיציה עד לשנת 2004. ב-1999 הוא סיים את לימודי המוסיקה בקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע, ומאז יצירותיו מבוצעות בתזמורות ואנסמבלים בישראל ובחו"ל ואף משודרות ברדיו. הוא למד ניצוח בכיתתו של מנדי רודן באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. הוא ניצח על רוב התזמורות הישראליות כולל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. הוא ניצח על בכורות של כעשר יצירות ישראליות מקוריות ויצירות מודרניות.
הוא ערך את הופעת הבכורה שלו עם בית האופרה לה סקאלה עת ניצח על אאידה (ורדי) בסיור של הלה סקאלה לתל אביב. הוא היה במשך שנתיים אסיסטנט של דניאל בארנבוים באופרה הממלכתית בברלין ובלה סקאלה. בחודש פברואר 2007 ניצח על קונצרט גאלה עם התזמורת הפילהרמונית של בייג'ין, בבייג'ין סין. ניצח על אאידה והטרובדור (ורדי) בפדובה, כרמן (ביזה) וטוסקה (פוצ'יני) באופרה הממלכתית בברלין, דפנה (ר. שטראוס) בדרזדן, אאידה (ורדי), יבגני אונייגין (צ'ייקובסקי) ושיקוי האהבה (דוניצטי) בולנסיה, טוסקה (פוצ'יני) בלה סקאלה וריגולטו (ורדי) בפסטיבל וינה. כמו כן הוא מנצח על תזמורות רבות בקונצרטים בכל רחבי העולם. באופרה הישראלית הוא ניצח על חליל הקסם, כך עושות כולן (מוצרט), נשף מסכות, הטרובדור, כוחו של גורל (ורדי), טורנדוט, מאדאם בטרפליי (פוצ'יני), לה ג'וקונדה (פונקיילי), מפיסטופלה (בויטו), השועלה הערמומית הקטנה (ינאצ'ק), פאוסט (גונו), שיקוי האהבה (דוניצטי) ועוד. 

אירה ברטמן, סופרן, נולדה בלטביה שם עשתה את ראשית צעדיה כזמרת במקהלת נערות מקצועית.
היא עלתה ארצה בשנת 1992 והחלה את לימודיה באקדמיה על שם רובין בירושלים כתלמידתה של מרים מלצר.הופיעה כסולנית עם מרבית התזמורות בארץ כולל התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, התזמורת הסימפונית חיפה, התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ועוד לצד הופעות ברסיטלים, בפסטיבלי מוסיקה והקלטות לרדיו ולטלוויזיה. בין השנים 2000- 2003 היתה חברה באופרה סטודיו של האופרה הישראלית. במהלך תקופה זו זכתה בפרס גרבוב ואף החלה לקחת חלק כסולנית בהפקות האופרה הישראלית. באופרה הישראלית הופיעה לאורך השנים במגוון תפקידים רב ביותר כולל התפקיד הראשי בנזירה אנג'ליקה, מימי בלה בוהם (פוצ'יני), התפקיד הראשי ברוסלקה (דבוז'ק), אנטוניה בסיפורי הופמן (אופנבך), קונסטנצה בחטיפה מן ההרמון (מוצרט), פמינה בחליל הקסם (מוצרט), ולנסיין באלמנה העליזה (להאר), האישה השנייה בבכורה העולמית של מסע אל תום האלף (ברדנשווילי) תפקיד אותו ביצעה גם בסיור האופרה הישראלית לאופרה של רומא, טטיאנה ביבגני אונייגין, ליזה בפיק דאם (צ'ייקובסקי), האימא בבכורה העולמית של הילד חולם (שוחט), מרגריט בפאוסט (גונו), הלן בירושלים (ורדי) ועוד. כמו כן הופיעה בתפקיד אדינה בשיקוי האהבה (דוניצטי) בסיור האופרה הישראלית לאופרה הגרמנית בברלין. כמו כן ביצעה את טטיאנה ביבגני אונייגין (צ'ייקובסקי) במנהיים ואת התפקיד הראשי במאדאם בטרפליי (פוצ'יני) ואת ליזה בפיק דאם (צ'ייקובסקי) בוורשה. בעונה הבאה תופיע במספר תפקידים ראשיים בהפקות האופרה הישראלית כולל נדה בפליאצ'י (לאונקוולו), התפקיד הראשי בינופה (ינאצ'ק) ובמאדאם בטרפליי (פוצ'יני).

טיצ'ינה ווהן, מצו סופרן, נולדה בארצות הברית. הרפרטואר האופראי הרחב שלה כולל את קוויקלי בפלסטף, אבולי בדון קרלו, אזוצ'נה בטרובדור, אמנריס באאידה (ורדי), ונוס בטנהויזר (וגנר), קורנליה ביוליוס קיסר במצרים (הנדל), הרודיאס בסלומה (ר. שטראוס), פריקה בוולקירה, וולטראוטה בשקיעת האלים, ארדה בזיגפריד ובזהב הריין (וגנר), קלייטמנסטרה באלקטרה (ר. שטראוס), יז'יבבה ברוסלקה (דבוז'ק), איזבלה באיטלקייה באלג'יר (רוסיני), אורלובסקי בעטלף (י. שטראוס), אורטרוד בלוהנגרין (וגנר) ותפקידים רבים נוספים. היא חברה באנסמבל של האופרה בדרזדן ומופיעה בקביעות בבתי האופרה של שטוטגרט, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, סיאטל, דטרויט, הלסינקי המבורג, פרנקפורט, גרץ, פסטיבל ברגנץ, טרייסטה, גנואה, רומא, הארנה בוורונה, קלייארי, לאס פלמאס, הונג קונג ורבים אחרים. זו הופעתה הראשונה עם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור.


פרנצ'סקו דמורו, טנור, נולד באיטליה. הרפרטואר שלו כולל את רודולפו בלואיזה מילר, הדוכס בריגולטו, גבריאל אדורנו בסימון בוקנגרה, אלפרדו בלה טרוויאטה (ורדי), רודולפו בלה בוהם (פוצ'יני), פרנדו בכך עושות כולן (מוצרט), אדגרדו בלו'ציה די למרמור (דוניצטי), הזמר האיטלקי באביר הוורד (ר. שטראוס), נמורינו בשיקוי האהבה (דוניצטי), רינוצ'ו בג'אני סקיקי (פוצ'יני), ארנסטו בדון פסקואלה (דוניצטי) ועוד תפקידים רבים נוספים. הוא מופיע בקביעות בלה סקאלה, המטרופוליטן אופרה בניו יורק, האופרה המלכותית קובנט גרדן בלונדון, האופרה הממלכתית בווינה ובבתי האופרה של פריס, ברלין, פרמה, הונג קונג, אתונה, דרזדן, בארי, לאס פאלמס, צ'ילי, סיאטל, טוקיו, המבורג, סן פרנסיסקו ורבים אחרים. זו הופעתו הראשונה עם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור.


ולדימיר בראון, בס – בריטון, נולד ברוסיה ועלה לישראל. בבתי האופרה בברית-המועצות לשעבר שר למעלה מ-60 תפקידים ראשיים. מאז עלייתו ארצה הוא מופיע בקביעות בקונצרטים על כל התזמורות המובילות בארץ כולל התזמורת הפילהרמונית הישראלית תחת שרביטו של זובין מהטה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, תזמורת סימפונט רעננה והתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. מאז הופעת הבכורה שלו באופרה הישראלית בשנת 1991 בתפקיד ז'רמון בלה טרוויאטה (ורדי) הוא הופיע בלמעלה מ-50 תפקידים באופרה הישראלית כולל סקרפיה בטוסקה, שרפלס במאדאם בטרפליי, מיקלה בגלימה, טימור בטורנדוט, ג'רונטה במנון לסקו (פוצ'יני), ארבעת הנבלים בסיפורי הופמן (אופנבך), אלפיו בקוולריה רוסטיקנה (מסקני), טוניו בפליאצ'י (לאונקוולו), ספרפוצ'ילה בריגולטו (ורדי), הכוהן הגדול של דגון בשמשון ודלילה (סן-סנס), אורובזו בנורמה (בליני), גרמין ביבגני אונייגין (צ'ייקובסקי), פרנדו בטרובדור, פאולו בסימון בוקנגרה, סמואל בנשף מסכות, אמונסרו באאידה, אציו באטילה (ורדי), שד המים ברוסלקה (דבוז'ק), ארונטה בארמיד (גלוק), אבו לוטפי בבכורה העולמית של מסע אל תום האלף (יוסף ברדנשווילי ו-א.ב. יהושע), הצופה המבוהל בבכורה העולמית של הילד חולם (גיל שוחט על פי חנוך לוין), מפיסטופלס בפאוסט (גונו), טומסקי בפיק דאם (צ'ייקובסקי), כחול הזקן בטירתו של כחול הזקן (ברטוק), סולפיס בבת הגדוד (דוניצטי), בוריס טימופייביץ' בליידי מקבת ממצנסק (שוסטקוביץ') ועוד רבים.


 


 

עבור לתוכן העמוד